שׁוּבִ֣י נַ֭פְשִׁי לִמְנוּחָ֑יְכִי כִּֽי־יְ֝הוָ֗ה גָּמַ֥ל עָלָֽיְכִי׃
תפארת שלמה
שובי נפשי למנוחיכי וכו' כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעה את רגלי מדחי אתהלך לפני ה' בארצות החיים וכו' יש לפרש פסוקים הללו עפ"י המבואר בקהלת כי גם לא ידע האדם את עתו. כדגים שנאחזים במצודה רעה. וכצפרים האחוזות בפח בהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאום. דהנה הציפור בעת שאוכל על הפח הוא מלא שמחה ומרקד על הפח לכאן ולכאן שמצא פרנסה ואינו מרגיש בעצמו שכבר נלכדו רגליו על הפח. ואינו יודע שאכילה הזאת הוא קירוב מיתתו שע"י זה נלכד במהרה. אך לאחר שכבר אכל כל שבעו ורוצה הציפור לעוף על השמים כדרכו אינו יכול שכבר נלכדו רגליו. אזי רואה ומבין שע"י אכילה הזאת נלכד כמו כן האדם בעולם הזה אוכל ושותה ומתענג נפשו לפעמים באיסורין וכה"ג ואפי' בהיתר אם כוונתו לשמים אזי טוב לו אך אם רק להנאתו עתיד ליתן דין וחשבון כמבואר בספרים הקדושים. וז"ל הסמ"ק בהקדמתו לספר המצות כשברא הקב"ה את העולם נבראו המלאכים וכו' ואח"כ נבראו הבהמות וכו' והמלאכים יש להם דעת לעבוד את בוראם ואין להם יצה"ר. והבהמות יש להם יצה"ר אבל אין להם דעת לעבוד את בוראם. והמלאכים אם יעבדוהו אינם ראוים לקבל שכר. והבהמות אם לא יעבדוהו אין להם עונש. לכך ברא האדם אחר המלאכים והבהמות וחבר בגופו דעת המלאך וגוף כבהמה כיצד כי בשר האדם כבשר הבהמה לאכול ולשתות וכו' ונתן בו מצד העליונים הנשמה שמאירה לאדם לדעת נתיבות של עבודות הבורא. ולפי שהמלאך והבהמה אין תולדתם שוה. ע"כ יתעוררו מלחמות גדולות בגוף האדם כל ימי חייו. כי בשר הבהמה שבגופו מתאוה לתענוגי העולם והבליו לאכול ולשתות ולישן בהנאת גופו בלבד. ובזה כל מחשבותיו. והמלאך שבתוך גופו נלחם כנגדו ומראה לו שלא נברא האדם לאכול ולשתות בלבד כי קודם שנברא האדם נבראו הבהמות שמנהגם בדברים אלו בלבד ולזה כשאדם הולך לאכול ולשתות תהא כוונתו שיהא גופו חזק ובריא ללמוד תורה ולהתפלל ולעשות מעשים טובים. ולא יודע גמר הנצחון עד יום המיתה וכו' אבל לאחר מיתה שמראין לו כל מעשיו נכתבים בספר ואם כל מעשה ועניני הבהמה עשה לשם עבודת הבורא הרי עבודתו מקובלת לפני הבורא יותר מעבודת המלאך שאין לו יצה"ר ואם ח"ו לא נהג כן הרי הוא נחשב כבהמה וגרוע ממנה כי הבהמה אין לה נר ד' ואין ראוי לקבל עונש אבל אדם יש בו נר ד' ע"כ נידון בגיהנם ע"ש באריכות. והעיקר הוא שיזכה לחזור לאחר מיתה למקום שנחצב שורש נשמתו כמו שאנו אומרים בכל בוקר התפלה שנדפס בשם האר"י בס' שערי ציון המתחיל אל אלהי הרוחות וכו' ואהי' כלי מוכן לקבל נפרוחו"נ שנפחת בי. כדי שאחזור לעתיד למקור שחצבת נפשי ורוחי ונשמתי משם וכו'. ולזה אמר שובי נפשי למנוחיכי כי חלצת נפשי ממות היינו עץ הדעת טוב ורע כמו הצפור ע"י אכילה שלו נלכד למיתה לעולם כמו כן האדם אם אוכל ושותה רק להנאתו הוא נלכד ברשת היצה"ר ומיד עושה עמו כחפצו וכרצונו וז"פ כי ביום אכלך ממנו מות תמות באמת אתה מת אך שאין אתה יודע שאתה כבר נלכד ברשת של היצה"ר אך לאחר מיתה או בחיים כשאדם רוצה לדבק בשעת התפילה ולעוף בעולמות העליונים כידוע לצדיקים אזי אינו יכול שרגליו נדחים ברשת ולזה למחר כשאכלו מעץ הדעת נאמר וידעו כי ערומים הם ולא יכלו לדבק עצמם בעולמות עליונים כבראשונה וזה כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעה. היינו שמירות עינים והסתכלות בנשים דמעה הוא לשון המטמא והמדמע היינו מערב. שמערב מחשבתו בהרהורים רעים וכמאמר חכז"ל מכאן שלא יהרהר אדם ביום וכו' וזה ואת רגלי מדחי בסוד וקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ. כמבואר בספרים הקדושים הפי' בזה ולזה קאמר אתהלך לפני ד' אם לא יהי' רגלים נתפסים ברשת היצה"ר. אזי אתהלך לפני ד' אל שורש נשמתו ולדבקו בו ולא יהיו העונות מבדילים אז האמנתי כי אדבר אני עניתי מאוד. אזי כשאדם הוא במדרגה הזאת. יש להאמין שכל מה שמתפלל הוא עולה בדרך הנכון לפני הש"י ב"ה ונשמע קולו כן נזכה כלנו אמן: