חִשַּׁ֥בְתִּי דְרָכָ֑י וָאָשִׁ֥יבָה רַ֝גְלַ֗י אֶל־עֵדֹתֶֽיךָ׃
פרי צדיק
במ"ר (ר"פ זו) אם בחקותי תלכו הה"ד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך אמר דוד רבונו של עולם בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני וכו' אני הולך והיה רגלי מביאות אותי לב"כ ולבמ"ד וכו' וצריך להבין מנ"ל למדרש שהיה כן בכל יום ויום שמא אירע לו כן באיזה פעם, אך נראה שדייקו מפסוק זה דכתיב אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי דייקא, והיינו תורה, דאין טוב אלא תורה (כמ"ש ברכות ה.) וחסד גם כן ד"ת דכשהיו רגליו מוליכות אותו לבית המדרש היה מלמד תורה לרבים כמש"נ יושב בשבת תחכמוני וכמ"ש (מו"ק טז:) ותורה ללמדה זו הוא תורה של חסד (כמ"ש סוכה מט:), ואמר ירדפוני כל ימי חיי משמע שלא מדעת והיינו שרגלי מוליכות אותי לבית המדרש בכל יום, והוא עדמ"ש (שם נג:) למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי ובמכילתא (סו"פ יתרו) ובאדר"נ (סו"פ י"ב) הגי' למקום שלבי אוב שם רגלי מוליכות אותי והוא ראי' שלבי קשור בד"ת. שהיה שורש תורה שבעל פה כמ"ש (במד"ר ר"פ אחרי) כל הרואהו נזכר לתלמידו, ותלמוד היינו תורה שבעל פה, ואמר זה בלשון תפלה אמר דוד רבונו של עולם וכו' שהיה זה אחר שנכתב עליו פגם זה אמר שלבו קשור בהשי"ת והראיה שהרי חשבתי דרכי, דרך שלי עדשנ"ד (ברכות יא.) בלכתך בלכת דידך היא דמחייבת ואף על פי כן ואשיבה רגלי אל עדותיך עדות התורה כמש"נ לוחות העדות ארון העדות. ומה שנכתב הפגם היא שבטך ומשענתך שעל ידי זה זכה לד"ת שנקרא משענת כמשנ"ד (חגיגה יד.) כל לשון משען ומשענה. וכן אם בחקותי תלכו, שנכתב סתם תלכו. ולא נזכר לכת דמצוה כמו אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ד', וסתם לכת דידך מיירי. אך הפי' אם בחקותי שיחקקו הד"ת בלב תלכו אף לכת דידך יהיה לד"ת לבית המדרש. ולמעלה כ' חליתי פניך בכל לב. היינו תפלה, חנני כאמרתך. אמרתך היינו אמירה בחשאי כמ"ש (זח"א רל"ד ב) כד"א ואמרת בלבבך והיא תורה שבעל פה שהיא תזל כטל אמרתי. ואחר כך חשבתי דרכי וגו' כאמור אם בחקותי תלכו. ואחר כך כ' חשתי ולא התמהמתי לשמור מצותיך, כמש"נ אחר כך ואת מצותי תשמורו שיהיה הלימוד ע"מ לעשות, שבהיפוך ח"ו גרוע שלא למד וכמו שחשב במד"ר נוח וכו', ושבת שהיא יום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך וגו' שהיא עצב ורוגז היצר הרע, דשבת זמן תורה שיוחקקו הד"ת בלב שיהי' תלכו, ואומרים מזמור זה בשבת: