יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־יְה֫וָה כִּֽי־עִם־יְהוָ֥ה הַחֶ֑סֶד וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת׃
תפארת שלמה
יחל ישראל אל ד'. ביאור תפלה זו. דהנה כל מגמתינו בכל התפלות ובקשות בגלות המר הזה הוא שהשכינה הקדושה שהיא עמנו בעוה"ר תוושע במהרה ואז ממילא גם אנחנו נוושע תשועת עולמים בגאולה שלימה. כי הנה ביד הש"י הם כל הטובות והישועות וכל החסדים אמנם כל זמן שהשכינה היא בגלות החסדים אינם יכולים להתפשט עלינו. וז"פ יחל ישראל אל ד'. היינו שאנו בנ"י אינם צריכין רק ליחל ולצפות על ישועת הש"י וממילא נוושע בכל הטוב. כי עם ד' החסד והרבה עמו פדות. ועי"ז והוא יפדה את ישראל מכל עוונותיו. וזה ג"כ הפי' בגמ' ששואלים לאדם צפית לישועה היינו ישועת ד' שכל ימי האדם אשר חי על פני האדמה צריך לצפות וליחל על ישועת ד' כנ"ל. וז"פ יהי כבוד ד' לעולם וכו' היינו כאשר יתגדל ויתקדש שמו בעולם. אז ישמח ד' במעשיו. ומסיים והוא רחום יכפר עון וכו':
פרי צדיק
וסוף המזמור יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות. דאי' במדרש שמשרע"ה נתקשה במחצית השקל כי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו והיאך יוכל האדם ליתן כופר ופדיון נפשו בדבר קטן כזה עד שהראה לו הקב"ה כזה יתנו היינו שבאמת אין דעת האדם משגת חסדי ה' כמה שמיקל על האדם להמציא פדות לנפשו בדברים קלים כמו שא' (ערכין ט"ז.) אפי' פשט ידו בכיס ליטול וכו' ואפי' נהפכה חלוקו נחשב לתכלית יסורין לכפרת נפשו. וגם אפי' על אלו הפגמים שנא' מפורש שאין להם תיקון ח"ו עכ"ז הרבה פדות והצלה לפניו ית' כמו שנא' נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך ונא' ואתן אדם תחתיך ואמרו ז"ל אל תקרא אדם אלא אדום. והוא כמו שנא' הלא אח עשו ליעקב וגו' ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי. כי יעקב ועשו היו משרש אחד בקדושה כי הניצוץ הטוב שהי' בעשו כידוע מרמז הפסוק כי ציד בפיו הי' באמת משרש קדושת יעקב ומזה הי' החיות שלו כמו שנא' ואתה מחיה את כולם. וזכה יעקב ליטול מעשו גם הניצוץ הק' שלו כמו שא' זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע וחבירו נוטל גם חלקו בגיהנם. ומה שקוראו חבירו היינו שהם שייכים זל"ז מצד העירבוב דטוב ורע. וממילא גם המעט פסולת של יעקב יחולו על ראש עשו כמו שדרשו (בר"ר פ' ס"ה) על הפ' ונשא השעיר עליו את כל עונותם עונות תם. וקודם לזה במדרש (שם) עה"פ ואנכי איש חלק ר' לוי אמר משל לקווץ וקרח שהיו עומדין על שפת הגורן ועלה המוץ בקווץ ונסתבך בשערו עלה המוץ בקרח נתן ידו על ראשו והעבירו כך וכו'. וענין יעקב ועשו הי' הרשימה והשרש של כללות נפשות נגד האו"ה וביחוד בזמן עשי"ת כדאי' ע"ז הרמז בזוה"ק. כי כמו כן נגד כל פרט נפש ישראל נמצא פרט כנגדו באו"ה שיש לו ניצוץ משרש קדושתו המחי' אותו. וכשנפש ישראל מייחל וחוסה בהשי"ת נפדה נפשו מכל מיני פגמים שלו ויחולו על ההיפך כמו שנא' נתתי כפרך מצרים וגו' ויהי' ונשא השעיר עליו את כל עונותם שנתגלה שנפש ישראל בעומק לבו הוא קשור בקדושה כענין רצונינו לעשות רצוניך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות וממילא נחשב כל סיבת הפגמים עליהם. וע"ז רומז הפ' פני ה' בעושי רעה וגו' ושונאי צדיק יאשמו היינו דייקא מי שהוא שונא לבחי' הקדושה של מ' צדיק. אבל פודה ה' נפש עבדיו ולא יאשמו כל החוסים בו. וע"ז מרמז גם הפ' הזה יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות והוא יפדה את ישראל וגו' הכל על רמז דברנו הנ"ל: