אִֽם־יִשְׁמְע֗וּ וְֽיַ֫עֲבֹ֥דוּ יְכַלּ֣וּ יְמֵיהֶ֣ם בַּטּ֑וֹב וּ֝שְׁנֵיהֶ֗ם בַּנְּעִימִֽים׃
תלמוד ירושלמי תענית
אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְךָ שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַטֵּא עַל אָבִיו וְהוּא עוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ. רִבִּי בֶּרֶכְיָה רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. וְאִית דְּאָמְרִין לָהּ בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא. וְאִית דְּאָמְרִין לָהּ בְּשֵׁם רַב מַתָּנָה. וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר לָךְ. אֶלָּא אֲפִילוּ אֲנָא אֲמַר הָכֵין וְאַתְּ אֲמַר הָכֵין. דִּידָךְ קַיְימָא וְדִידִי לָא קַיְימָא. וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר. אָמַר רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא. זוֹ יְרִידַת גְּשָׁמִים. אַף בְּרִי יַטְרִיחַ עָב יָפִיץ עֲנַן אוֹדוֹ. כִּי הִשְׁפִּילוּ וַתֹּאמֶר גֵּוָה. אֲנִי אָמַרְתִּי לְהַשְׁפִּילָן וְאַתָּה אָמַרְתָּ לְגֵאוֹתָן. דִּידָךְ קַיְימָא וְדִידִי לָא קַיְימָא. וְשַׁח עֵינַיִם יוֹשִׁיעַ. אֲנִי אָמַרְתִּי לִשְׁחוֹת עֵינֵיהֶן בִּרָעָה. וְאַתָּה אָמַרְתָּ לְהוֹשִׁיעָן. דִּידָךְ קַיְימָא וְדִידִי לָא קַיְימָא. אֲנִי אָמַרְתִּי יְמַלֵּט אִי נָקִי וְאַתָּה [אָמַרְתָּ] יִימַלֵּט אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נָקִי. דִּידָךְ קַיְימָא וְדִידִי לָא קַיְימָא. מָהוּ וְנִמְלַט בְּבוֹר כַּפֶּיךָ. בִּבְרִירוּת כַּפֵּיָךָ. בִּזְכוּת מִצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁהָיוּ בְיָדָךְ מֵרֵאשִׁיתָךְ.