וְהִשְׁקָה֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה אֶת־מֵ֥י הַמָּרִ֖ים הַמְאָֽרֲרִ֑ים וּבָ֥אוּ בָ֛הּ הַמַּ֥יִם הַֽמְאָרֲרִ֖ים לְמָרִֽים׃
תלמוד ירושלמי סוטה
הלכה: כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ כול׳. אֲנָן תַּנִּינָן בָּאוּ בָּאוּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי וּבָאוּ וּבָאוּ. מָאן דָּמַר בָּאוּ בָּאוּ. רִבִּי עֲקִיבָה. וּמָאן דָּמַר וּבָאוּ וּבָאוּ. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אֲנָן תַּנִּינָן נִטְמְאָה נִטְמְאָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי וְנִטְמָאָה וְנִטְמָאָה. מָאן דָּמַר נִטְמְאָה נִטְמְאָה. רִבִּי עֲקִיבָה. וּמָאן דָּמַר וְנִטְמְאָה וְנִטְמְאָה. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל.
תלמוד ירושלמי סוטה
הַמְאָרְרִים. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. מִינְיָין הַמְאָרְרִים. כְּנֶגֶד מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהּ. וּכְנֶגֶד מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ.
תלמוד ירושלמי סנהדרין
בַּר קַפָּרָא שָׁמַע כּוּלְּהוֹן מֵהָדָא. יְבָרֶכְךָ יי וְיִשְׁמְרֶךָ. מִיכָּן שֶׁמַּתְחִילִין בִּשְׁלֹשָׁה. יָאֵר יי פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. מִיכָּן שֶׁנּוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּחֲמִשָּׁה. יִשָּׂא יי פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. מִיכָּן שֶׁגּוֹמְרִין בְּשִׁבְעָה.