וְאָסַ֣ף ׀ אִ֣ישׁ טָה֗וֹר אֵ֚ת אֵ֣פֶר הַפָּרָ֔ה וְהִנִּ֛יחַ מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה בְּמָק֣וֹם טָה֑וֹר וְ֠הָיְתָה לַעֲדַ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל לְמִשְׁמֶ֛רֶת לְמֵ֥י נִדָּ֖ה חַטָּ֥את הִֽוא׃
תלמוד ירושלמי יומא
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא מַצָאנוּ שְׁחִיטָה כְשֵׁירָה בְזָר. רַב מְפַקֵּד לְתַלְמִידוֹי. בְּכָל אֲתַר הֲווֹן תַנֵּיי. שׁוֹחֵט. חוּץ מִפָּרָה הֲווֹן תַנֵּיי. זוֹרֵק. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא מַצָאנוּ שְׁחִיטָה (כְשֵׁירָה) [פְסוּלָה] בְזָר. הָתִיב רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא. וְהָא כְתִיב וְשָׁחַט וְהִזָּה. מָה הַזָּיָיה לֹא הוּכְשְׁרָה בְאִשָּׁה כְאִישׁ אַף שְׁחִיטָה לֹא הוּכְשְׁרָה בְאִשָּׁה כְאִישׁ. אָמַר לֵיהּ. הֲרֵי הַזָּיָיה מִיָימֶיהָ הֲרֵי הִיא כְשֵׁירָה בְזָר וּפְסוּלָה בְאִשָּׁה. אָמַר לֵיהּ. תַּמָּן לֵית כְּתִיב כֹּהֵן. וְלֵיידָא מִילְּתָא כְתִיב אִישׁ. לְהַכְשִׁיר אֶת הַזָּר. הִיא אִישׁ הִיא אִשָּׁה. בְּרַם הָכָא כְּתִיב כֹּהֵן. הִיא זָר הִיא אִשָּׁה. אִין תֵּימַר שֶׁהִיא כְשֵׁירָה בְזָר תּוּכְשַׁר בְּאִשָּׁה.