וְ֠אִם בְּי֨וֹם שְׁמֹ֣עַ אִישָׁהּ֮ יָנִ֣יא אוֹתָהּ֒ וְהֵפֵ֗ר אֶת־נִדְרָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יהָ וְאֵת֙ מִבְטָ֣א שְׂפָתֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר אָסְרָ֖ה עַל־נַפְשָׁ֑הּ וַיהוָ֖ה יִֽסְלַֽח־לָֽהּ׃
תלמוד ירושלמי נזיר
הלכה: נִזְרַק עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַדָּמִים כול׳. מֵיפֵר לָהּ מִפְּנֵי שַׂעֲרָהּ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יֹסֵא בֶּן חֲנִינָה. גְּזֵירַת הַכָּתוּב הִיא. הֵפֵר נְדָרֶיהָ. הֵיפֵר מַה שֶׁעָלֶיהָ. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מֵיפֵר נְדָרֶיהָ מֵיפֵר מַה שֶׁעָלֶיהָ. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. מִשֶּׁנִּיתַּק מִלֹּא תַעֲשֶׂה לַעֲשֵׂה. רַבָּנִין אָמְרִין. וְאַחַר יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יַיִן. אַחַר כָּל הַמַּעֲשִׂים הַלָּלוּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֲפִילי אַחַר מַעֲשֶׂה יְחִידִי. אָמַר חִזְקִיָּה. מַתְנִיתָא מְסַיְיעָא לְרִבִּי בֵּיבַי. בַּמֶּה דְבַרִים אֲמוּרִים בְּתִגְלַחַת טַהֲרָה. אֲבָל בְּתִגְלַחַת טוּמְאָה יָפֵר. שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר אֵי אֶיפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְנוּוֶּלֶת. הָא תִגְלַחַת טַהֲרָה אֵינָהּ מְנַוֶולֶת. מָאן דְּאִית לֵיהּ תִגְלַחַת אֵינָהּ מְנַוֶולֶת. לֹא רִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר אָבוּן. אוֹף רִבִּי דִּכְוָותָהּ. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹף בְּתִגְלַחַת יָפֵר. שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר. אֵי אֶיפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְגוּלַּחַת. וְיֵימַר. אֵי אֶיפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְנַוֶולֶת וּמְגוּלַּחַת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא אָמַר רִבִּי יוּדָה אֶלָּא בַחַטָּאת. שֶׁחַטָּאת פְּסוּלָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ בַחַיִים אֵינָהּ נִמְסֶרֶת לַגְּבוֹהַּ אֶלָּא בִּשְׁחִיטָה.