וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃
תלמוד ירושלמי חגיגה
שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּירִבִּי יְהוּשֻׁעַ שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ. וּבֶן זוֹמָא בָא כְנֶגְדּוֹ. שָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ וְלֹא הֵשִׁיבוֹ. אָמַר לוֹ. מַאַיִין וּלְאַיִין בֶּן זוֹמָא. אָמַר לוֹ. מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בְמַעֲשֵׁה בְרֵאשִׁית. וְאֵין בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים אֶלָּא (אֶחָד) [כְּמָלֵא] פּוֹתֵחַ טֶפַח. נֶאֱמַר כָּאן רִיחוּף. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִינּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֶף. מַה רִיחוּף שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן נוֹגֵעַ וְאֵינוֹ נוֹגֵעַ. אַף רִיחוּף שֶׁנֶּאֱמַר כָאן נוֹגֵעַ וְאֵינוֹ נוֹגֵעַ. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְתַלְמִידָיו. הֲרֵי בֶּן זוֹמָא מִבַּחוּץ. וְלֹא הָיוּ יָמִים קַלִּים עַד שֶׁנִּפְטָר בְּן זוֹמָא.