וְהִנֵּ֨ה בְעָנְיִ֜י הֲכִינ֣וֹתִי לְבֵית־יְהוָ֗ה זָהָ֞ב כִּכָּרִ֤ים מֵֽאָה־אֶ֙לֶף֙ וְכֶ֗סֶף אֶ֤לֶף אֲלָפִים֙ כִּכָּרִ֔ים וְלַנְּחֹ֤שֶׁת וְלַבַּרְזֶל֙ אֵ֣ין מִשְׁקָ֔ל כִּ֥י לָרֹ֖ב הָיָ֑ה וְעֵצִ֤ים וַאֲבָנִים֙ הֲכִינ֔וֹתִי וַעֲלֵיהֶ֖ם תּוֹסִֽיף׃
תלמוד ירושלמי פאה
אָמַר רִבִּי אָבִין מַהוּ בְעֳנְיִי שֶׁאֵין עֲשִׁירוּת לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר בְּעוֹנְיִי בְּעִינּוּי שֶׁהָיָה מִתְעַנֶּה וּמַקְדִּישׁ סְעוּדָתוֹ לַשָּׁמַיִם.
תלמוד ירושלמי גיטין
הָתִיב רב יַעֲקֹב בַּר אִידִּי קוֹמֵי רֵישׁ לָקִישׁ. וְהָתַנִּינָן. רָאָה אֶת הַמְּצִיאָה וְנָפַל לוֹ עָלֶיהָ וּבָא אַחֵר וְהֶחֱזִיק בָּהּ. זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ זָכָה בָהּ. תִּיפְתָּר שֶׁלֹּא אָמַר. יִזְכּוּ לִי אַרְבַּע אַמּוֹת. וְהָתַנִּינָן. נָפַל לוֹ עָלֶיהָ פָרַס טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ מַעֲבִירִין אוֹתוֹ הֵימֶינָּהּ. עוֹד הִיא בְּשֶׁלֹּא אָמַר יִזְכּוּ לִי אַרְבַּע אַמּוֹת. וְהָא תַנִּי רִבִּי חִיָיא. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מִתְבַּתְּשִׁין עַל הָעוֹמֶר וּבָא אַחֵר וַחֲטָפוֹ. זֶה שֶּׁחֲטָפוֹ זָכָה בּוֹ. עוֹד הֵם בְּשֶׁלֹּא אָמְרוּ. יִזְכּוּ לָנוּ אַרְבַּע אַמּוֹת.