וְלָקַחְתָּ֣ אֶת־הַמַּרְצֵ֗עַ וְנָתַתָּ֤ה בְאָזְנוֹ֙ וּבַדֶּ֔לֶת וְהָיָ֥ה לְךָ֖ עֶ֣בֶד עוֹלָ֑ם וְאַ֥ף לַאֲמָתְךָ֖ תַּעֲשֶׂה־כֵּֽן׃
תלמוד ירושלמי קידושין
תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. וְלָמָּה אֶל הַדֶּלֶת. שֶׁעַל יְדֵי דֶּלֶת יָצְאוּ מֵעַבְדּוּת לַחֵירוּת. שָׁאֲלוּ הַתַּלְמִידִים אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. מָה רָאָה הָעֶבֶד הַזֶּה לִירָצַע בְּאָזְנוֹ יוֹתֵר מִכָּל אֵיבָרָיו. אָמַר לָהֶן. אוֹזֶן שֶׁשָּׁמְעָה מֵהַר סִינַי לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי וּפִירְקָה מֵעָלֶיהָ עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וְקִיבְּלָה עָלֶיהָ עוֹל בָּשָׂר וְדָם. אוֹזֶן שֶׁשָּׁמְעָה לִפְנֵי הַר סִינַי כִּי לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים. וְהָלַךְ זֶה וְקָנָה אָדוֹן אַחֵר. לְפִיכָךְ תָּבוֹא הָאוֹזֶן וְתֵירָצַע. לְפִי שֶׁלֹּא שָׁמַר מַה שֶׁשָּׁמְעָה אָזְנוֹ.
תלמוד ירושלמי קידושין
אָזְנוֹ. מָה אָזְנוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן יְמָנִית אַף כָּאן יְמָנִית. וְאִם אָמוֹר יֹאמַר הָעֶבֶד. שְׁתֵּי אֲמִירוֹת. אַחַת בְּסוֹף שֶׁשׁ וְאַחַת בִּתְחִילַּת שֶׁבַע. אַחַת בְּסוֹף שֶׁשׁ. עַד שֶׁהוּא בָּעֲבוֹדָתוֹ. וְאַחַת בִּתְחִילַּת שֶׁבַע. לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי. אָהַבְתִּי אֶת אֲדוֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָיי. מְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ נִרְצַע עַד שֶׁיְּהֵא לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים וּלְרַבּוֹ אִשָּׁה וּבָנִים. עַד שֶׁיְּהֵא אוֹהֵב אֶת רַבּוֹ וְרַבּוֹ אוֹהֲבוֹ. עַד שֶׁיִּתְבָּרְכוּ הַנְּכָסִים עַל יָדָיו. שֶׁנֶּאֱמַר כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ.