בָּעֵ֨ת הַהִ֜וא אָמַ֧ר יְהוָ֣ה אֵלַ֗י פְּסָל־לְךָ֞ שְׁנֵֽי־לֻוחֹ֤ת אֲבָנִים֙ כָּרִ֣אשֹׁנִ֔ים וַעֲלֵ֥ה אֵלַ֖י הָהָ֑רָה וְעָשִׂ֥יתָ לְּךָ֖ אֲר֥וֹן עֵֽץ׃
תלמוד ירושלמי יומא
כָּתוּב וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרוֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה שָׁם מֵת אַהֲרֹן. וְכִי בְמוֹסֵירָה מֵת אַהֲרֹן. וַהֲלֹא בְהֹר הָהַר מֵת. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן [הֹר הָהָר] עַל פִּי יְי וַיָּמָת שָׁם. אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁמֵּת אַהֲרֹן נִסְתַּלְּקוּ עֲנָנֵי הַכָּבוֹד וּבִקְשׁוּ הָכְּנַעֲנִים לְהִתְגָּרוֹת בָּם. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יוֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל. מָהוּ דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים. כִּי מֵת הַתַּיָיר הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה תָר לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ. וּבָאוּ וְנִתְגָּרוּ בָהֶם. וּבִקְשׁוּ יִשְׂרָאֵל לַחֲזוֹר לְמִצְרַיִם וְנָסְעוּ לַאֲחוֹרֵיהֶן שְׁמוֹנֶה מַסָּעוֹת. וְרָץ אַחֲרָיו שִׁבְטוֹ שֶׁלְּלֵוִי וְהָרַג מִמֶּנּוּ שְׁמוֹנֶה מִשְׁפָּחוֹת. אַף הֵם הָרְגוּ מִמֶּנּוּ אַרְבַּע. לָעַמְרָמִי לַיִּצְהָרִי לַחֶבְרוֹנִי לָעָוזִּיאֵלִי. אֵימָתַי חָזְרוּ. בִּימֵי דָוִד. הָדָא הוּא דִכְתִיב יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ. אָמְרוּ. מִי גָרַם לָנוּ לַדָּמִים הַלָּלוּ. אָמְרוּ. עַל שֶׁלֹּא עָשִׂינוּ חֶסֶד עִם אוֹתוֹ הַצַּדִּיק. וְיָשְׁבוּ וְקָשְׁרוּ הֶסְפֵּידוֹ וְגָמְלוּ לַצַּדִּיק חֶסֶד. וְהֶעֱלָה עֲלֵיהֶן הַמָּקוֹם כְּאִילּוּ מֵת שָׁם וְנִקְבַּר שָׁם וְגָמְלוּ לַצַּדִּיק חֶסֶד.