כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֙נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם׃
תלמוד ירושלמי נדרים
כֵּינִי מַתְנִיתָא. כָּל נֶדֶר שֶׁאֲנִי עָתִיד לִידּוֹר הֲרֵי הוּא בָטֵל וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא זָכוּר בְּשָׁעַת הַנֶּדֶר. בְּשֶׁלֹּא הִתְנָה. אֲבָל אִם הִתְנָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ זָכוּר. בַּנְּדָרִים. אֲבָל בַּשְּׁבוּעוֹת תְּנַיי בַּנְּדָרִים וְאֵין תְּנַיי בַּשְּׁבוּעוֹת. כְּהָדָא דְתַנֵּי. שְׁבוּעַת הַדַּיָינִין כִּתְנַיִין שֶׁבְּלִיבֵּינוּ לֹא כִתְנַיִין שֶׁבִּלְבָבְכֶם. אָמַר רִבִּי יוּדָה. כִּתְנַיִין שֶׁבְּלִיבּוֹ הוּא מַשְׁבִּיעוֹ. וְלָמָּה הוּא מַתְנֶה עִמּוֹ. מִפְּנֵי הַהֶדְיוֹטוֹת שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ. יֵשׁ תְּנַיִין בַּשְׁבוּעוֹת. תַּנֵּי רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְהָא כְתִיב כִּי אֵת אֲשֶׁר יֵשְׁנוֹ פֹּה. מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ. אָמַר לֵיהּ. מַה דּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרֵינוּ אֵין בְּלִיבָּן תְּנַיי אַף אָנוּ אֵין בְּלִיבֵּינוּ תְּנַיי.