וַאֲנָה֙ שִׁמְעֵ֣ת עליך [עֲלָ֔ךְ] דִּֽי־תוכל [תִיכּ֥וּל] פִּשְׁרִ֛ין לְמִפְשַׁ֖ר וְקִטְרִ֣ין לְמִשְׁרֵ֑א כְּעַ֡ן הֵן֩ תוכל [תִּכ֨וּל] כְּתָבָ֜א לְמִקְרֵ֗א וּפִשְׁרֵהּ֙ לְהוֹדָ֣עֻתַ֔נִי אַרְגְּוָנָ֣א תִלְבַּ֗שׁ והמונכא [וְהַֽמְנִיכָ֤א] דִֽי־דַהֲבָא֙ עַֽל־צַוְּארָ֔ךְ וְתַלְתָּ֥א בְמַלְכוּתָ֖א תִּשְׁלַֽט׃ (פ)
תלמוד ירושלמי שבת
יוֹצְאִין בְּקַמֵּיעַ מוּמְחֶה בֵּין בִּכְתָב בֵּין בָּעֲשָׂבִים. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְנֶנּוּ לֹא בְשֵׁיר וְלֹא בְטַבַּעַת. בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי יוּנָתָן. מָהוּ מִיתְנִיתֵיהּ בְּהָהֵן סִילוֹנָה. אָמַר לֵיהּ. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְנֶנּוּ לֹא בְשֵׁיר וְלֹא בְטַבַּעַת. בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי יוּנָתָן. מָהוּ מַפִּיק בְּהַהוּא מוֹמְיַיקָה. אָמַר לוֹן. מִשֵׁם תַּכְשִׁיט. אִי מִשֵׁם תַּכְשִׁיט הֲוָא לוֹ וְדָנִיֵּאל לוֹסַר. וְהַמְנִיכָא דִי דַהֲבָא עַל צַוְּארֵיהּ. אִי מִשֵּׁם מַשׂאוּי בַשַּׁבָּת. נֵימָא. כָּל הַמְחוּבָּר לִכְסוּת הֲרֵי הוּא כִכְסוּת.