א֣וֹ כִ֤י יִגַּע֙ בְּטֻמְאַ֣ת אָדָ֔ם לְכֹל֙ טֻמְאָת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יִטְמָ֖א בָּ֑הּ וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְה֥וּא יָדַ֖ע וְאָשֵֽׁם׃
תלמוד ירושלמי הוריות
אֵין חַיָיבִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁהָיָה גָלוּי לָהֶן וְנִכְסֶה מֵהֶן. וּמַה טַעַם. וְנֶעְלַם דָּבָר. דָּבָר שֶׁהָיָה גָלוּי לָהֶן וְנִכְסֶה מֵהֶן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוּ אָמַר. וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ. מִכְּלָל שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ. וְהוּא יָדַע. הֲרֵי שְׁתֵּי יָדִיעוֹת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה דּוּ אָמַר. וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ שְׁנֵי פְעָמִים. מִכְּלָל שֶׁבָּאת לוֹ יְדִיעָה בַּתְּחִילָּה וִידִיעָה בְסּוֹף וְהֶעֱלֵם בֵּינְתַיִים. תַּלְמוּד לוֹמַר וְנֶעְלַם דָּבָר. דָּבָר שֶׁהָיָה גָלוּי לָהֶם וְנִכְסֶה מֵהֶן.