קַ֤ח אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֔וֹ וְאֵת֙ הַבְּגָדִ֔ים וְאֵ֖ת שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֑ה וְאֵ֣ת ׀ פַּ֣ר הַֽחַטָּ֗את וְאֵת֙ שְׁנֵ֣י הָֽאֵילִ֔ים וְאֵ֖ת סַ֥ל הַמַּצּֽוֹת׃
תלמוד ירושלמי יומא
רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. עֲשִׂירִית הָאֵיפָה וּמִכְנָסַיִים מְעַכְּבִין. מַה טַעֲמָא. זֶה וָזֶה עֲשִׂיָּיה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. וְעָשִׂיתָ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו כָּכָה. כָּל הָאָמוּר בַפָּרָשָׁה מְעַכֵּב. וְאַתְיָיא כַּיי דָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. זֶה הַדָּבָר וְזֶה הַדָּבָר. אֲפִילוּ קְרִיַית הַפָּרָשָׁה מְעַכֶּבֶת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל הַמְעַכֵּב לַדּוֹרוֹת מְעַכֵּב כָּאן. [וְכָל שֶׁאֵין מְעַכֵּב לַדּוֹרוֹת אֵינוֹ מְעַכֵּב כָּאן]. מָה אִית לָךְ. סְמִיכָה וּשְׁיֵרֵי דָמִים שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין לַדּוֹרוֹת מְעַכְּבִין כְּאן. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. צִיץ וּמִצְנַפְתּוֹ שֶׁלְאַהֲרֹן קוֹדֵם לָאַבְנִיטָן שֶׁלְבָּנִים. יְהוּדָה בְּרִיבִי אוֹמֵר. וְחָגַרְתָּ אוֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו. אָמַר רִבִּי אִידִי. הָדָא דְאַתְּ אָמַר לְמִצְוָה. אֲבָל לְצִיווּי וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו וַיִּרְחַץ אוֹתָם בַּמָּיִם. וְאַחַר כָּךְ וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַכֻּתֹּנֶת. וְאַחַר כָּךְ וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת אַהֲרן וְאֶת בָּנָיו וַיַּלְבִּישֵׁם כֻּתֳּנֹת.