וּמַכֵּ֥ה בְהֵמָ֖ה יְשַׁלְּמֶ֑נָּה וּמַכֵּ֥ה אָדָ֖ם יוּמָֽת׃
תלמוד ירושלמי שבת
תַּמָּן תַּנִּינָן. כָּל הַמְקַלְקְלִין פְּטוּרִין חוּץ מִן הַמַּבְעִיר וּמִן הָעוֹשֶׂה חַבּוּרָה. בַּר קַפָּרָא אָמַר. אֲפִילוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לַדָּם אֲפִילוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לָאֶפֶר. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. שׁוֹרוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת חַיָיב. וְהוּא שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת פָּטוּר. שׁוֹרוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת חַיָיב. (לֹא) שֶׁלֹּא לַצוֹרֶךְ. וְהָכָא הוּא שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת פָּטוּר. אֲפִילוּ שֶׁלֹּא לַצּוֹרֶךְ. תַּנֵּי. כָּל הַמִּתְחַיֵיב בְּנַפְשׁוֹ שׁוֹגֵג מֵבִיא חַטָּאת. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְרֵיהּ דְּרִבִּי הִילֵּל. מֵאַחַר שֶׁלֹּא לַצּוֹרֶךְ הָיָה מִתָחַיֵיב בְּנַפְשׁוֹ. וְכָאן אֲפִילוֹ שֶׁלֹּא לַצּוֹרֶךְ יְהֵא פָטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין. מִן הָדָא. מַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת. מַה מַכֵּה בְהֵמָה לֹא חִלַּקְתָּה בָהּ בֵּין שׁוֹגֵג לַמֵּזִיד לְחַיְיבוּ מָמוֹן. אַף מַכֵּה אָדָם לֹא תַחֲלוֹק בּוֹ בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד לִפְטוֹר מָמוֹן.