וְעֶרְוַ֨ת אֲח֧וֹת אִמְּךָ֛ וַאֲח֥וֹת אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה כִּ֧י אֶת־שְׁאֵר֛וֹ הֶעֱרָ֖ה עֲוֺנָ֥ם יִשָּֽׂאוּ׃
תלמוד ירושלמי יבמות
הלכה: וְכֵן הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת כול׳. אַלְמָנָה לֹא יִקָּח. יָכוֹל אֲפִילוּ אוֹנֶס. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו. יָכוֹל אֲפִילוּ הֶעֱרָה. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יָחִיל וְלֹא יְחַלֵּל. אֲפִילוּ בְאוֹנְסִין. לֹא יָחִיל וְלֹא יְחַלֵּל. אֲפִילוּ בְהֶעֱרָיָיה. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. נֶאֱמַר כָּאן לְקִיחָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן לְקִיחָה בִּשְׁאָר כָּל הַעֲרָיוֹת. מַה לְקִיחָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בִשְׁאָר כָּל הַעֲרָיוֹת עָשָׂה בָהֶן אֶת הַמְּעָרֶה כְגוֹמֵר. אַף לְקִיחָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כָאן נַעֲשֶׂה בָהּ אֶת הַמְּעָרֶה כְגוֹמֵר. רִבִּי חַגַּיי בָּעֵי. אִי מַה לְקִיחָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בִשְׁאָר כָּל הַעֲרָיוֹת עָשָׂה בָהֶן אֶת הַמְּעָרֶה כְגוֹמֵר וְהַוְולָד מַמְזֵר. אַף לְקִיחָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כָאן נַעֲשֶׂה בָהּ אֶת הַמְּעָרֶה כְגוֹמֵר וְהַוְולָד יְהֵא מַמְזֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסָה. לֵיידֶא מִילָּא אִיתְמַר חָלָל. לֹא דְמַמְזֵר רוֹב מִן הֶחָלָל. אָתָא רִבִּי בּוּן בַּר בִּיסְנָא בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. נֶאֱמַר כָּאן לְקִיחָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן לְקִיחָה בְּשׁוֹמרֶת יָבָם. מַה לְקִיחָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בְשׁוֹמֶרֶת יָבָם עָשָׂה בָהֶן אֶת הַמְּעָרֶה כְגוֹמֵר וְהַוְולָד כָּשֵּׁר. אַף לְקִיחָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כָאן נַעֲשֶׂה בָהּ אֶת הַמְּעָרֶה כְגוֹמֵר וְהַוְולָד כָּשֵּׁר. דְּאָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. הֶעֱרָה בָהּ חַיָיב מִשּׁוּם חֲלָלָה. נִכְנְסָה הָעֲטָרָה חַיָיב מִשּׁוּם בִּיאָה. גָּמַר אֶת הַבִּיאָה חַיָיב מִשּׁוּם מְחַלֵּל.