בַּחֲז֥וֹת לָךְ֙ שָׁ֔וְא בִּקְסָם־לָ֖ךְ כָּזָ֑ב לָתֵ֣ת אוֹתָ֗ךְ אֶֽל־צַוְּארֵי֙ חַֽלְלֵ֣י רְשָׁעִ֔ים אֲשֶׁר־בָּ֣א יוֹמָ֔ם בְּעֵ֖ת עֲוֺ֥ן קֵֽץ׃
תלמוד ירושלמי סוטה
רִבִּי אֱלִיעזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר מִמְּקוֹם שֶׁנַעֲשֶׂה חָלָל מִצַּוָָּארוֹ. מַה טַעֲמָא. רִבִּי סִימוֹן בְשֶׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ [בֶּן לֵוִי]. לָתֵת אוֹתָהּ עַל צַוְארֵי חַלְלֵי רְשָׁעִים.