שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים יְכַפְּרוּ֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וְטִֽהֲר֖וּ אֹת֑וֹ וּמִלְא֖וּ ידו [יָדָֽיו׃]
תלמוד ירושלמי יומא
בַּשְּׁמִינִי. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. נִמְשָׁח. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. לֹא נִמְשָׁח. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. נִתְפֵּרֵק. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. לֹא נִתְפָּרֵק. אָמַר רִבִּי חָנִין. פְּשַׁט הוּא לָן. מָאן דְּאָמַר. נִמְשָׁח. נִתְפָּרֵק. וּמָאן דְּאָמַר. לֹא נִמְשָׁח. לֹא נִתְפָּרֵק. מָאן דְּאָמַר. נִמְשָׁח. נִיחָא. דִּכְתִיב וַיִּמְשָׁחֵם. וּמָאן דְּאָמַר. לֹא נִמְשָׁח. מַה מְקַיֵים וַיִּמְשָׁחֵם. מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִילּוּ שֶׁהוּא מְחוסָּר מְשִׁיחָה וּמְשַׁחְתֶּם אוֹתוֹ. מָאן דְּאָמַר. נִתְפָּרֵק. נִיחָא. דִּכְתִיב שִׁבְעַת יָמִים יְכַפְּרוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ. מָאן דְּאָמַר. לֹא נִתְפֵּרֵק. מַה מְקַיֵים שִׁבְעַת יָמִים יְכַפְּרוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ. כַּפָּרָה שֶׁהִיא בַדָּם. כְּהָדָא דְתַנֵּי. עַל זֶה וְעַל זֶה הָיוּ מַזִּין עָלָיו מִכָּל הַחַטָּאוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם כְּדֵי שֶׁיָּכַּנְסוּ הַמַּיִם תַּחַת הַדָּם. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. תַּחַת הַדָּם וְתַחַת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.