הֲלוֹא֙ אִם־שִׁוָּ֣ה פָנֶ֔יהָ וְהֵפִ֥יץ קֶ֖צַח וְכַמֹּ֣ן יִזְרֹ֑ק וְשָׂ֨ם חִטָּ֤ה שׂוֹרָה֙ וּשְׂעֹרָ֣ה נִסְמָ֔ן וְכֻסֶּ֖מֶת גְּבֻלָתֽוֹ׃
תלמוד ירושלמי חלה
רִבִּי שְׁמוּאֵל בֵּר נַחְמָן שָׁמַע כּוּלְּהֹן מִן אָהֵן קְרָיָיא וְשָׂם חִיטָּה שׂוֹרָה וּשְׂעוֹרָה נִסְמָן וְכֻוסֶּמֶת גְּבוּלָתוֹ. וְשָׂם חִיטָּה אֵילּוּ הַחִטִּים. שׂוֹרָה זוֹ שִׁיבּוֹלֶת שׁוּעַל וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ שׂוֹרָה שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה כְּשׁוּרָה. שְׂעוֹרָה אֵילּוּ הַשְּׁעוֹרִים. נִסְמָן זֶה הַשִּׁיפוֹן. וְכֻוסֶּמֶת זֶה הַכּוּסְמִין. גְּבוּלָתוֹ לֶחֶם. עַד כָּאן גְּבוּלוֹ שֶׁלְלֶחֶם. וּלְמֵידִין מִן הַקַּבָּלָה. אָמַר רִבִּי סִימוֹן מִן מָה דִכְתִיב וְיִסְּרוֹ לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהָיו יוֹרֶינּוּ. כְּמִי שֶׁהוּא דְּבַר תּוֹרָה.