הֲל֣וֹא זֶה֮ צ֣וֹם אֶבְחָרֵהוּ֒ פַּתֵּ֙חַ֙ חַרְצֻבּ֣וֹת רֶ֔שַׁע הַתֵּ֖ר אֲגֻדּ֣וֹת מוֹטָ֑ה וְשַׁלַּ֤ח רְצוּצִים֙ חָפְשִׁ֔ים וְכָל־מוֹטָ֖ה תְּנַתֵּֽקוּ׃
תלמוד ירושלמי תענית
אָמַר רִבִּי לָעְזָר. הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ אֶלָּא יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ. אֵין זֶה צוֹם שֶׁאֲנִי חָפֵץ בּוֹ. וְאֵי זֶהוּ צוֹם שֶׁאֲנִי חָפֵץ בּוֹ. הֲלֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצוּבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגוּדּוֹת מוֹטָה. הֲלוֹא פָרוֹשׂ לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ אָז תִּקְרָא וַיי יַעֲנֶה וגו׳.