וְהוּא־בָא֙ וַיַּעֲמֹ֣ד אֶל־אֲדֹנָ֔יו וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֱלִישָׁ֔ע מאן [מֵאַ֖יִן] גֵּחֲזִ֑י וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־הָלַ֥ךְ עַבְדְּךָ֖ אָ֥נֶה וָאָֽנָה׃
תלמוד ירושלמי סנהדרין
אַתְּ מוֹצֵא בְשָׁעָה שֶׁבָּא נַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם אֶצֶל אֱלִישָׁע בָּא אֵלָיו בְּסוּסוֹ וּבְרִכְבּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בְּסוּסוֹ כְתִיב. בְּעָא מִיתַּן לֵיהּ דְּהַב וּכְסַף אִסְטָלְוָון וּלְבוּשִׁין אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. וְלֹא קִיבֵּל עָלָיו. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיִּפְצַר בּוֹ לָקַחַת וַיְמָאֵן. אֲתַא גֵּיחֲזִי וַאֲמַר חַי יְי כִּי אִם רַצְתִּי אַחֲרָיו וְלָקַחְתִּי מֵאִתּוֹ מְאוּמָה. מוּמָה כְתִיב. אֲזַל וּמָטָא בֵיהּ וּנְסַב מַה דִנְסַב וְאַטְמְרוֹן בְּעִילִיתֵיהּ. אֲתַא גַבֵּי אֱלִישָׁע. אֲמַר לֵיהּ. מֵאַיִין ולְאַיִין גֵּיחֲזִי. מֵיאַנְתָּה מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁלַּצַּדִּיקִין. אָמַר לוֹ. לֹא הָלַךְ עַבְדְּךָ אָנֶה וָאָנָה. וַיֹּאמֶר לֹא לִיבִּי הָלַךְ כַּאֲשֶׁר הָפַךְ אִישׁ מֵעַל מֶרְכַּבְתּוֹ לִקְרָאתֶךָ הַעֵת לָקַחַת כֶּסֶף וְזָהָב הַעֵת לַקַּחַת אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. לְפִיכָךְ צָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בּוֹ. כְּתִיב וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצוֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר וגו׳. וּמִי הָיוּ. רִבִּי יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. גֵּיחֲזִי וּשְׁלֹשֶת בָּנָיו הָיוּ.