נחמיה יב:לא מקבילות

רַב הוּנָא בַּר חִיָיה בְשֵׁם רַב מַיְיתֵי לָהּ דְּבַר תּוֹרָה. כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת… כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ. כֵּן תַּעֲשׂוּ לְדוֹרוֹת. מֹשֶׁה זֶה מֶלֶךְ וְנָבִיא. אַהֲרֹן אֵילּוּ אוּרִים וְתוּמִּים. אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל זֶה סַנְהֶדְרִין. שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ וגו׳. הַשִּׁיר וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵיהֶם הוֹשַׁעְיָה וַחֲצִי שָׂרֵי יְהוּדָה. תּוֹדוֹת וָאַעֲמִידָה שְׁתֵּי תוֹדֹוֹת גְּדוֹלֹוֹת וְתַהֲלוּכוֹת לַיָּמִין מֵעַל לַחוֹמָה לְשַׁעַר הָאַשְׁפּוֹת. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יוּדָן. מַה כָתוּב מְהַלְּכוֹת לֹא תַהֲלוּכוֹת. אֶלָּא בְנִיטָּלוֹת עַל יְדֵי אַחֵר.