וְאָבִ֨יו וְאִמּ֜וֹ לֹ֣א יָדְע֗וּ כִּ֤י מֵיְהוָה֙ הִ֔יא כִּי־תֹאֲנָ֥ה הֽוּא־מְבַקֵּ֖שׁ מִפְּלִשְׁתִּ֑ים וּבָעֵ֣ת הַהִ֔יא פְּלִשְׁתִּ֖ים מֹשְׁלִ֥ים בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
תלמוד ירושלמי סוטה
כְּתִיב וַיָּבוֹאוּ עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אָבִיו וְאִמּוֹ מַרְאִין לוֹ כַּרְמֵי תִמְנָתָה זְרוּעִים כִּלְאַיִם וְאוֹמְרִים לוֹ. בְּנִי. כְּשֵׁם שֶׁכַּרְמֵיהֶן זְרוּעִין כִּלְאַיִם. כָּךְ בְּנוֹתֵיהֶם זְרוּעוֹת כִּלְאַיִם. וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵיי הִיא כִּי תוֹאָנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. בְּשִׁבְעָה מְקוֹמוֹת כְּתִיב לֹא תִּתְחַתֵּן בָּם. אָמַר רִבִּי אָבִין. לֶאֱסוֹר שִׁבְעָה עַמָּמִין. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי יִצְחָק אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ.