וַיָּ֧שָׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א הָעָ֤ם הַזֶּה֙ חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֔ה וַיַּֽעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם אֱלֹהֵ֥י זָהָֽב׃
תלמוד ירושלמי פאה
וּכְנֶגְדָּן אַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁהֵן נִפְרָעִין מִן הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶימֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵילּוּ הֵן עֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. וְלָשׁוֹן הָרַע כְּנֶגֶד כּוּלָּן. עֲבוֹדָה זָרָה מְנַיִין. הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא עֲוֹנָהּ בָּהּ. מַה תַלמוּד לוֹמַר עֲוֹנָהּ בָּהּ מְלַמֵּד שֶׁהַנֶּפֶשׁ נִכְרְתָה וַעֲוֹנָהּ עִמָּהּ. וּכְתִיב אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדוֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב. גִּילּוּי עֲרָיוֹת מְנַיִין. וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים. שְׁפִיכוּת דָּמִים מְנַיִין. וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל יי גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא. כְּשֶׁהוּא בָּא אֵצֶל לְשוֹן הָרָע מַהוּ אוֹמֵר לֹא גָּדוֹל וְלֹא גְדוֹלָה וְלֹא הַגְּדוֹלָה אֶלָּא גְּדוֹלוֹת יַכְרֵת יי כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לְשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת.