כִּֽי־רָצ֣וּ עֲ֭בָדֶיךָ אֶת־אֲבָנֶ֑יהָ וְֽאֶת־עֲפָרָ֥הּ יְחֹנֵֽנוּ׃
תלמוד ירושלמי שביעית
רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה מְנַשֵּׁק לְכִיפְתָא דְּעַכּוֹ וְאָמַר עָד כֹּה הִיא אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. רִבִּי זְעִירָא עָבַר יוֹרְדְּנָא בְּמָנוֹי. רִבִּי חִיָיה בַּר אַבָּא מִתְעַגֵּל בַּהֲדָה אֵילְיסִיס דְּטִיבֵּרִיָּא. רִבִּי חִיָיה רוֹבָה מַתְקַל כִּיפֵי. רִבִּי חֲנַנְיָה מַתְקַל גּוּשַׁיָיא לְקַיֵים מַה שֶׁנֶּאֱמַר כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחוֹנְנוּ.