לַנָּכְרִ֣י תַשִּׁ֔יךְ וּלְאָחִ֖יךָ לֹ֣א תַשִּׁ֑יךְ לְמַ֨עַן יְבָרֶכְךָ֜ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בְּכֹל֙ מִשְׁלַ֣ח יָדֶ֔ךָ עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃ (ס)
תשובות מהר"ם
אין פנאי להאריך בשפת צחות. אכן יהיה רצון שתשיג אורח חיים ושובע שמחות: על ששאלת מן הצדקה שמלוין ברבית. מניין להם איני יודע מאין הרגלי'. ושמא שום אדם הורה להם להיתר. ודומה מעות של צדקה להקדש דאין רבית ואונאה להקדש. וטעות הוא מההוא דס"פ החובל (בבא קמא דף צג) דממעט מעות של צדקה מלשמור. אבל מרעהו לא ממעט לה. אלמא רעהו קרינן ביה וכולי. ה"נ אחיך קרינא ביה וקרינא ביה לא תשיך לאחיך. ואתה יודע שבקל יכול להיותהמורה להיתר ששומעין לו. עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו.
תשובות מהר"ם
ועל ששאלת על מה שמלוים מעות של צדקה בריבית. לא יפה הם עושים והבאתי ראיה מס"פ החובל (בבא קמא דף צג). לשמור ולא לחלק לעניים. ואמאי לא ממעט מרעהו דכתי' התם אלמא דמעות עניים מרעהו קרינא ביה א"כ הוה נמי בכלל אחיך דרבית. אבל קרוב לשכר ורחוק להפסד מותר כמו גבי יתומים: