שו"ת על ויקרא כו:ג

בחגא דפטיריא ביומא קדמאה קרו בפרשתא דהשכם בבוקר מן והיה היום הזה לכם לזכרון עד ארץ מצרים על צבאותם. ומפקין סיפרא אחרינא וקרי המפטיר בפרשת פינחס מן ובחודש הראשון עד על עולת התמיד יעשה ונסכו. ומפטיר ביהושע בעת ההיא אמר ה׳ אל יהושע עד ויריחו סוגרת ומסוגרת. יומא תניינא קורין שור או כבש או עז כי יולד עד וידבר משה את מועדי ה׳ וקרי מפטיר בפרשת פינחס ובחודש הראשון כדאתמול ומפטיר בנביא ויצו המלך את כל העם. יומא תליתאה קרו מן קדש לי כל בכור עד ויהי בשלח פרעה. יומא רביעאה אם כסף תלוה עד לא תבשל. יומא חמישאה קרו פסל לך עד לא תבשל גדי. יומא שתיתאה קרו מן וידבר ה׳ אל משה במדבר סיני עד ולגר ולאזרח הארץ. ובאילין ארבעה יומא דמועדא כל יומא ויומא מפקין תרי סיפרי בחד קרו תלתה גברי בעניינא דיומא וחד קרי בפרשת פנחס והקרבתם אשה לה׳ עד סוף פיסקא. יומא שביעאה קרו מן ויהי בשלח פרעה עד כי אני ה׳ רופאיך. וקרי המפטיר בפינחס והקרבתם אשה לה׳ עד סוף פיסקא ומפטיר בשמואל מן וידבר דוד עד מגדול ישועות מלכו. יומא תמינאה קרו כל הבכור עד סוף פיסקא ומפטיר קרי והקרבתם אשה לה׳ ומפטיר בנביא בישעיה עוד היום בנוב לעמוד עד כי גדול בקרבך קדוש ישראל. כמה שאמרו חכמים אמר אביי האידנא נהוג דקרי מש״ך תור״א קד״ש בכספ״א פס״ל במדבר״א של״ח בוכר״א סימן. כד מיקלע שבתא בחולא דמועדא דפסח קרו מן ויאמר משה אל ה׳ ראה אתה אומר אלי עד לא תבשל גדי בחלב אמו. וקרי מפטיר והקרבתם אשה לה׳ ומפטיר ביחזקאל היתה עלי יד ה׳ עד סוף פיסקא. בחגא דשבועתא ביומא קדמאה קרו מן בחדש השלישי עד סוף סידרא וקרי מפטיר בתורה מן וביום הביכורים בהקריבכם עד סוף פיסקא ומפטיר ביחזקאל מן ויהי כשלשים שנה עד ברוך כבוד ה׳ ממקומו. יומא תניינא קרו כל הבכור עד סוף פיסקא וקרי המפטיר בתורה וביום הביכורים כדאתמול ומפטיר בנביא בחבקוק מן וה׳ בהיכל קדשו עד למנצח בנגינותי. בתשעה באב קרו בספר תורה מן כי תוליד בנים עד סוף פיסקא ומפטיר בירמיה אסוף אסיפם. בראש השנה קרו בספר תורה מן וה׳ פקד את שרה עד ויהי אחר הדברים האלה וקרי מפטיר בפרשת פנחס ובחודש השביעי באחד לחודש עד סוף פיסקא ומפטיר בראש שמואל ויהי איש אחד מן הרמתים עד וירם קרן משיחו. ביומא תניינא קרי מן ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם עד סוף פיסקא וקרי המפטיר בפרשת פנחס ובחודש השביעי כאתמול ומפטיר בנביא בירמיה מצא חן במדבר עד רחם ארחמינו. ביום הכיפורים במוסף קרו בספר תורה מן אחרי מות עד כמעשה ארץ מצרים וקרי המפטיר מן ובעשור לחודש השביעי עד סוף פיסקא ומפטיר בישעיה ואמר סולו סולו פנו דרך עד ואני זאת בריתי. במנחה קרי מן כמעשה ארץ מצרים תלתא והמפטיר מן המניין ומפטיר בנבואת יונה ומתחיל קודם ועלו מושיעים בהר ציון ומי אל כמוך. בחגא דמטליא קרו בספר תורה יומא קדמאה ויומא תניינא שור או כשב עד וידבר משה את מועדי ה׳ אל בני ישראל והמפטיר קורא ובחמשה עשר יום לחודש השביעי עד סוף פיסקא ומפטיר בזכריה הנה יום בא לה׳ עד סוף נבואתא. ויומא תניינא מפטיר במלכים מן ותשלם כל המלאכה עד ובידו מלא לאמר. יום שלישי קורא כהן וביום השיני ולוי קורא וביום השלישי וישראל קורא וביום הרביעי וחוזר ישראל הרביעי וקורא וביום השיני וביום השלישי. יום רביעי כהן קורא וביום השלישי ולוי קורא וביום הרביעי. וישראל קורא וביום החמישי. ורביעי חוזר וקורא וביום השלישי וביום הרביעי. יום חמישי קורא כהן וביום הרביעי ולוי קורא וביום החמישי וישראל קורא וביום השישי ורביעי קורא וביום הרביעי וביום החמישי. יום שישי כהן קורא וביום החמישי ולוי וביום הששי וישראל וביום השביעי. ורביעי וביום החמישי וביום השישי. יום שביעי קורא כהן וביום השישי ולוי וביום השביעי וישראל ביום השמיני ורביעי וביום הששי וביום השביעי. יום שמיני שהוא יום טוב קורין כל הבכור עד סוף סידרא וקרי מפטיר מן ביום השמיני עצרת עד וידבר משה ומפטיר במלכים מן ויהי ככלות שלמה עד סוף פיסקא. יום שיני קורין וזאת הברכה וקרי מפטיר ביום השמיני עצרת תהיה לכם ומפטיר ויהי אחרי מות משה עבד ה׳ עד חזק ואמץ. אמרין הכי אמר ריש מתיבתא מר רב יהודאי יומא תמינאה שהוא יומא טבא דמתבעי לן למקרא וביום השביעי קא דחינן ליה וקא קרינן וביום השמיני אביי אמר שיני נדחה. רבא אמר שביעי נדחה והילכתא כוותיה דרבא דקא אמר שביעי נדחה. כל יומא קרינן ארבעה. שני בשלישי. שלישי ברביעי, רביעי בחמישי. חמישי בשישי. ששי בשביעי, שביעי בשמיני לא קרינן דקא מדחי לגמרי. אתקין אמימר בנהרדעא דמדלוגי דלוגי. דביומא שביעאה דחגא דהוא יום ערבה סלקינן בו ביום השישי. וכד מיקלע שבתא בחולא דמועדא דסוכה קרינן מן ראה אתה אומר אלי עד לא תבשל גדי בחלב אמו. וקרי מפטיר במוסף דעניינא דיומא דמקלע ביה שבתא ומפטיר ביום בא גוג על אדמת ישראל. ואם מקלע ביום שישי מפטיר קורא שני עניינות ביום החמישי וביום השישי. ואי מיקלע ביום רביעי קורא מפטיר ביום הרביעי וביום החמישי ואי מקלע בשלישי מפטיר קורא וביום השיני וביום השלישי ומפטיר ביחזקאל ביום בוא גוג על אדמת ישראל עד סוף עניינא. וזה שאנחנו קורין שני עניינות בכל יום שספק הוא לנו אי שיני הוא או שלישי הוא שבכל יום ויום ספק הוא לנו אי היום רוצים לקרות או למחר הילכך קורין שתי עניינות. בחנוכה ביומא קדמאה של חנוכה קרו תלתא גברי מן ויהי ביום כלות משה ויהי המקריב. יום שיני קורין וביום השיני וביום השלישי. יום שלישי קורין ביום השלישי וביום הרביעי. יום רביעי וביום הרביעי וביום החמישי. יום חמישי וביום החמישי וביום השישי. יום שישי וביום השישי וביום השביעי. יום שביעי וביום השביעי וביום השמיני. יום שמיני קורין וביום השמיני עד סוף סידרא. ובחנוכה אין מדלגין אלא כפרי החג. וכד מיקלע ראש חודש טבת בחול מפקין תרי ספרי קרו תלתא גברי דבראש חודש וחד בחנוכה. וכד מיקלע ראש חודש טבת בשבת מפקין תלתא סיפרי חד דפרשתא וחד דראש חודש וחד דחנוכה. ומפטירין רני ושמחי בת ציון. שבתא תניינא ויעש חירום את הסירות. וכד מיקלע ראש חודש בשבת מפקין תרי סיפרי חד דפרשתא וקרו ביה שבעא גברי וחד דריש ירחא מפטיר קרי מן וביום השבת עד סוף עניינא דבראשי חודשיכם ומפטיר בנביא בישעיה כה אמר ה׳ השמים. בזמן דריש ירח אדר הסמוך לניסן מקלע בערב שבת מקדים וקורא פרשת שקלים משבת שעברה שהוא עשרים וחמשה בשבט. ובשבת שנייה שהוא שנים באדר מפסיקין. ובשבת שלישית שהיא תשעה באדר קורין זכור. ובשבת רביעית שהיא ששה עשר באדר מפסיקין. ובשבת חמישית שהיא עשרים ושלשה באדר קורין פרה אדומה. ובשבת שישית שהיא ראש חודש ניסן מוציאין שלש ספרי תורות וקורין בהן אחד בעניינו של יום ואחד של ראש חודש ואחד של החודש הזה לכם ראש חדשים. וכד מיקלע ריש ירחא דאדר בשבת קורין פרשת שקלים ומפטירין במלכים בן שבע שנים. שבת שנייה שהיא שמונה באדר קורין זכור. שבת שלישית שהיא חמשה עשר באדר מפסיקין. שבת רביעית שהיא עשרים ושנים באדר קורין פרה אדומה. שבת חמישית שהיא עשרים ותשעה באדר קורין החודש הזה לכם. וכשחל ראש חודש אדר הסמוך לניסן להיות בשבת מוציאין שלשה ספרי תורות אחד של עניינו של יום ואחד של ראש חודש ואחד שמפטירין בו כי תשא עד סוף העניין ומפטירין במלכים בן שבע שנים. שבת שנייה מוציאין שתי תורות אחד של עניינו של יום ואחד שמפטירין בה זכור ומפטירין בשמואל כה אמר ה׳ פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל. שבת שלישית מפסיקין. שבת רביעית מוציאין שתי תורות אחד של עניינו של יום ואחת שקורין בה פרה ומפטיר ביחזקאל וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. שבת חמישית מוציאין שתי תורות אחת של עניינו של יום ואחת שמפטירין בה החודש הזה לכם ומפטיר בנביא כל עם הארץ. וכשחל להיות בשיני בשבת קודמין וקורין בשבת שהיא עשרים ותשעה בשבט פרשת שקלים. שבת שנייה שהיא ששה באדר מפסיקין ושבת שלישית שהיא שלשה עשר באדר קורין זכור. ושבת רביעית שהיא עשרים באדר קורין פרה אדומה. ושבת חמישית שהיא עשרים ושבעה באדר קורין החודש הזה וכשחל להיות ברביעי בשבת קודמין וקורין מן שבת שהיא עשרים ושבעה בשבט פרשת שקלים. שבת שנייה שהיא ארבעה באדר מפסיקין. שבת שלישית שהיא אחד עשר קורין זכור. שבת רביעית שהיא שמונה עשר קורין פרה אדומה. שבת חמישית שהוא עשרים וחמשה באדר קורין החודש הזה לכם. והללו ימים שחל ראש חודש אדר הסמוך לניסן להיות בהן שבת ושיני בשבת ורביעי בשבת וערב שבת וסימן שלהם ז̈ב̈ד̈ו̈ ואילו ימים שמפסיקין בהן אם חל בשבת מפסיקין בחמשה עשר וסימן ז̈ט̈ו̈. ואם חל בשיני בשבת מפסיקין בששה עשר וסימן ב̈ו̈. ואם חל ברביעי בשבת מפסיקין בארבעה באדר וסימן ד̈ד̈. וכשחל בערב שבת מפסיקין בשנים באדר ובששה עשר באדר וסימן ו̈ב̈י̈ו̈. וכשחל פרשת שקלים להיות בסדר ואתה תצוה קורין שבעה גברי מן ואתה תצוה עד סוף סידרא והמפטיר קרי מן כי תשא עד סוף פיסקא. ואם מקלע פרשת שקלים בפרשת כי תשא קורין שבעה גברי בכי תשא עד סוף סידרא והדר קרי המפטיר כי תשא עד סוף פיסקא. בפורים יומא קדמאה קורין מן ויבוא עמלק עד וישמע יתרו ואף על גב דתשעה פסוקי נינהו לא ליקרו טפי דהכי אמר מר רב יהודאי ריש מתיבתא איקרו מן קמי ויבא עמלק ליקרו ואי לא קרו מקמי ויבא עמלק ליקרו הלין תשעה פסוקין ולא לידלגו. ראש חודש שחל להיות בחול קרי כהן וידבר ה׳ צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי ואמרת להם. לוי חוזר וקורא ואמרת להם את הכבש ועשירית האיפה. ישראל קרי מן עלת תמיד עד ובראשי חודשיכם. ישראל רביעי קורא מן ובראשי חודשיכם עד סוף עניינא. בשבת קרו שבעה גברי וכיון דקרו להון שבעה גברי כמה דלא קדישו להון הרי שביעי מפטיר ועולה למניין שבעה אבל היכא דקדישו קרו שבעא גברי והדר קרי מפטיר דכיון דאפסיקו להון אמור רבנן המפטיר צריך שיקרא בתורה מפני כבוד התורה. ביום הכיפורים קורין ששה ואפילו אם רוצה אלף מאי טעמא שמעלין בקודש ולא מורידין. ביום טוב קורין חמשה. בריש ירחא ובחולא דמועדא ארבעה. במנחה בשבת ובשיני ובחמישי. ובחנוכה. ובפורים. ובתענית. קרו תלתא. אבל בשבת. וביום הכיפורים. ובימים טובים. אי בעי למיקרי טפי קרו אבל במנחה בשבת ובשיני ובחמישי ובראש חודש ובחולא דמועדא ובתענית לא ליקרו טפי. לעולם קורין פרשת צו את אהרן מקמי פיסחא ופרשת וידבר רישא דספרא מקמי עצירתא. וצום תשעה באב מקמי ואתחנן. ופרשת אתם נצבים מקמי ראש השנה. וסימנהון פ̈ק̈ד̈ ו̈פ̈ס̈ח̈. מ̈נ̈י̈ ו̈ע̈צ̈ר̈. צ̈ו̈ם̈ ו̈צ̈ל̈י̈. ק̈ו̈ם̈ ו̈ת̈ק̈ע̈. לעולם ראש חודש אדר הסמוך לניסן הוא ערב הפסח. והפסח הוא ערב עצרת. ועצרת הוא ערב ראש השנה וסימן לא ב̈ד̈ו̈ פסח ולא ג̈ה̈ז̈ עצרת ולא א̈ד̈ו̈ ראש השנה וסוכה. ולא א̈ג̈ו̈ יום הכיפורים ולא ז̈ב̈ד̈ פורים ולא א̈ג̈ה̈ אדר הסמוך לניסן וכל כך למה כדי שלא לעשות יום הכיפורים א̈ו̈ג̈ סימן יום ראשון ויום שישי ויום שלישי. וכל זמן שהשנה מעוברת אדר הראשון שלם. ואדר השיני חסר. וכל ומן שאין השנה מעוברת קורין ויקהל משה ואלה פקודי כאחת, ואשה כי תזריע וזאת תהיה כאחת, אחרי מות וקדושים תהיו כאחת. בהר סיני וחוקותי כאחת. ראשי המטות ואלה מסעי וכל זה למה מפני שאמרו רבותינו פ̈ק̈ד̈ ופסח. כיצד לעולם קורין פרשת צו את אהרן קודם הפסח וזה הסימן פקד ופסח. לעולם קורין פרשת מדבר סיני קודם העצרת וזה הסימן מ̈נ̈י̈ ו̈ע̈צ̈ר̈. לעולם מתענין תשעה באב קודם פרשת ואתחנן וזה הסימן צ̈ו̈ם̈ ו̈צ̈ל̈י̈. לעולם קורין פרשת אתם נצבים קודם ראש השנה וזה הסימן ק̈ו̈ם̈ ו̈ת̈ק̈ע̈. וכל מחזור דעיבור תשע עשרה שנה וסימניהון ג̈ו̈ח̈ י̈א̈ י̈ד̈ י̈ז̈ י̈ט̈. ובתשעה באב צריך להזכיר יחיד ענינו בשומע תפילה. ושליח ציבור צריך להזכיר בין גואל לרופא דלא גרע תשעה באב משאר תעניות. והמפטיר בתשעה באב צריך לברך לפניה ולאחריה ואינו אומ׳ על התורה ועל הנביאים דהכי שדר מר רב נטרונאי ריש מתיבתא ותעניות של צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי ותענית אסתר בין שחלו להיות בשיני ובחמישי ובין שחלו להיות בשאר ימים בין בשחרית בין במנחה קורין בויחל משה חוץ מתשעה באב שבשחרית קורין כי תוליד בנים ובמנחה ויחל משה דהכי שדר מר רב נטרונאי ריש מתיבתא.

תשובה הרבה טרחו הראשונים לחבר כמה פרשיות הסמוכות זו לזו בשנה פשוטה כמו תזריע מצורע אחרי מות קדושים בהר בחוקותי וכל עצמן לא טרחו אלא שיהיו קורים במדבר סיני קודם לעצרת ומסרו סי' מנו ועצרו וטעמא משום דאמרינן בפ' בני העיר עזרא תיקן להם לישראל שיהיו קורין קללות שבת"כ קודם עצרת ומפרש טעמא כדי שתכלה שנה וקללותיה שעצרת נמי ר"ה לאילן הוא מד' פרקים שהעולם נדון בהם כדתנן ובעצרת על פירות האילן וכתבו התוס' שנהגו העולם להפסיק בפרש' אחת בין קללות לעצרת והוא פ' במדבר סיני וכשם שאמרו שלא לאחר כך אמרו שלא להקדים שיהיו קורין אותם שתי שבתות שלפני עצרת דלא מינכרא מילתא שכלו קללותיה אא"כ נקראים בסמוך לאחרית השנה ודוגמא לדבר הא דאמרי' בפ' במה מדליקין גבי הדלקת נר שבת סבר לאקדומי תנא ליה ההוא סבא ובלבד שלא יקדים פרש"י דלא מנכרא הכא נמי עבדינן היכר שכלו שאנו מפסיקין בשבת אחת ולכך קבעו מנו ועצרו. ובא"י שקראו אחרי מות בז' לעומר הוצרך הדבר שיהיה להם שתי שבתות של הפסק בין קללות לעצרת אבל בח"ל ראוי לעשות כסדר השנים מנו ועצרו. ומיהו יש לשאול למה לא יחברו חוקת ובלק שהם קודם למטות ומסעי כמו שאנו מחברים אותם בחוצה לארץ כשחל פסח בחמישי שאז יפול יום שני של עצרת ביום השבת ובחוצה לארץ אינן קורין פרשת הסדר ומתחברים עם בני ארץ ישר' בחוקת ובלק. כבר ראיתי בספר תיקון יששכר שבסוריא נוהגין לעשות כן לחבר חוקת ובלק גם בשנה זו אבל ברוב מקומות ישראל לא נהגו אלא במטות ומסעי. ונראה לי שטעמם הוא דכיון שנדחו שלא יכלו להתחבר בכל אות' השבתות מפני עצרת המתינו לאחרונה ואע"פ שהיו יכולים להקדים שבת אחת בחוקת ובבלק לא רצו לשנות מסדר כל השנים שאין פסח חל בשבת ומחברין מטות ומסעי שהחיבור מוכיח והדבר צריך מפני תשעה באב הבא אחריהם שקורין בשבוע שחל בו ואתחנן וסימניך צימו וצלו. והטעם הוא משום פרשת כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ וגומר ואמרינן צדקה עשה עמנו הקב"ה שהקדים שתי שנים לונושנתם כמו שאו' בחיבורם. ויש לי סמך לזה דומיא דערבה כדאמרינן בפרק לולב וערבה דלהכי לא קבעי' למצות ערבה ביום ראשון ולידחי שבת משום דלא מוכחא מילתא דאמרי' לולב הוא דדחי ולידחו בחד מהנך יומי אמרי כיון דמפקת ליה מראשון אוקמה בשביעי ה"נ כיון שא"א להתחבר באותם פרשיות הסמוכות אוקמא אבתרייתא שלא תחלוק בסדר השנים. שנות חיים לך יוסיפו וברכות שמים מעל סביב לאהליך ירעפו כנפשך נפש ברכה וכנפש שש ושמח בשלותך ובישועתך מה יגל מאד הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

בשנת תרי"ד א' בהר בחקתי ל"א למב"י הגיעני תשובה מהרבני המופלג מו"ה אפרים גרינבערג מסקאליט במה שאירע שם שנשרף הבהמ"ד ר"ל והנה הגג והקירוי הכל נשרף אך כותלי הבהמ"ד עודם על תלם והנה המתנדבים בעם החלו לקבץ מעות ולחדש הבנין והחלו לבנות ביתר שאת ויפוי והידור וע"ז יצא מערערים שאסור עפ"י הדין מצד אשר לבהמ"ד הנ"ל מצד מערב מחובר בית הקהל נמוך הרבה מגג הבהמ"ד אשר היו גבוה וגם ברוחב הבית הלז לא היו רחב כרוחב בהמ"ד כי כותלי בהמ"ד הורחב ונסבו למעלה והבית הזה היו מיוחד מכמה שנים לדירת הרב והמורה אשר היו שם בימים ההם ומאז המורה אשר ישב בבית ההוא קבע לו מנין מיוחד בביתו למען קבוע תפלה במקום רנה ועתה כפי שורת יושר הבנין מההכרח לסתור הכתלים הנמוכים מהבית ההוא להגביהם ולהרחיבם למען אשר גגותיהם יושם עליהם וא"כ אמרו דאסור מהך דלא לסתור אינש ב"כ עד דבני ב"כ אחריתא וגם דאסור לנתוץ דבר מבהכ"נ כמבואר בסי' קנ"א ובט"ז שם לענין שטענדיר ומה גם שע"י הרחבת הבנין ושינוי הכתלים המקומות המקודשים אשר היו מאז כמו עמוד התפלה ואה"ק אשר היו בבית הרב עתה יורד מטה וכבר אמרו קרש הניתן בצפון וכו' זה מה שהמערערים אומרים והנה ע"ז כתב מעלתו דכיון דהי' בו תיוהא מותר אף להטעם דפשיעתא כמבואר באו"ח סי' קנ"ב וכאן שנשרף הבית והיסודות רעועות והכותלים ינטו לפול א"כ ודאי מותר ובפרט שיש בזה תיקון לעזרת נשים אשר במעלות יעלו והיו המעלות ע"פ חוץ וכאשר ירד הגשם היו נופלים ועתה בלולים יעלו וגם כיון דבהכ"נ שלהם יש להם דין בהכ"נ של כפרים ולא יבואו שם מעלמא כ"א דרך ארעי ועיין מג"א סי' קנ"ג ס"ק י"ז א"כ יכולים זט"ה במא"ה לשנותו ואף למכרו כלו וגם מה שהגביהו הכותלים לית בזה בית מיחוש כמ"ש הרא"ש דאף להרחיב הבנין שרי אף בדלית בה תיוהא ואף שלא מצא מקום לדבריו מ"מ עכ"פ בכה"ג לית בזה חשש זה תו"ד בקצרה והנה באמת מ"ש הרא"ש דמותר אף אם אין בו תיוהא כדי להרחיב הבנין יפה תמה מע"ל דמנ"ל זאת ולפע"ד יש בזה דברים חדשים ומוכרח אני להאריך הנה בענין סתירה בהכ"נ טרם שבונים אחרת לכאורה יש בזה פי שנים א' משום סתירה או משום צלויי או משום פשיעותא וגם יש בו משום נותץ אבן כמ"ש בסי' קנ"ב בהגה ובט"ז שם ס"ק ג' אך בנותץ ע"מ לבנות ליכא משום נתיצה אברא דלפמ"ש הרדב"ז הבאתיו בחבורי י"ש גבי מוחק את השם דיליף ג"כ מלא תעשון כן לד' אלקיכם ומוחק ע"מ לתקן מותר וכתב הרדב"ז דוקא אם התקין להשם גופא אבל לא מחמת שבס"ת הזה במקום הזה הוא פסול דאין זה מקרי לתקן השם ע"ש ולפ"ז נלפע"ד ה"ה בנותץ אבן ע"מ לתקן מוכרח שיהי' התיקון במקום הזה אבל לא אם יהיו התיקון במקום אחר דא"כ עכ"פ במקום הזה הוא נותץ אבן מההיכל ולפ"ז הנה בהך דלא לסתור ב"כ עד דבני ב"כ אחריתא יש נ"מ אם נותץ ע"מ לתקן במקום הזה אז מותר אבל אם נותץ ע"מ לתקן במקום אחר היה אסור ולפ"ז לכאורה יקשה דל"ל טעמא משום פשיעותא הא אם יסתור ויבנה במקום אחר א"כ לא הוה נותץ ע"מ לתקן במקומו ואסור וא"ל דא"כ איך מותר אם בונה מקודם דז"א דהא באמת כל שבונה במקום אחר הרי זט"ה במא"ה יכולים לשנות אף למשתי בי' שכרא כמבואר סי' קנ"ג רק שבעינן שיחול הקדושה על דבר אחר ועמ"א סי' קנ"ג ס"ק כ"ז ולפ"ז כל זמן שלא בנה אחרת אסור משום נותץ אמנם נראה דנ"מ אם בנה במקום הזה דהוה נותץ ע"מ לתקן ובזה נראה דזה הענין משום פשיעותא דאם יפשעו ולא יבנו שוב יהי' נותץ שלא ע"מ לתקן ושוב אסור משום נותץ ולכך בחזו בי' תיוהא מותר דאז אינו דרך השחתה דהא בלא"ה מקולקל ועומד ואינו נותץ בידים ומעתה שפיר כתב הרא"ש דאם נותץ בענין שאי אפשר לבנותה בלי סתירה כגון להרחיב את הבנין דאז שרי דל"ש נותץ דהא באמת נותץ ע"מ לבנות במקומו ול"ש חשש פשיעה דהא הנתיצה לא היה ע"מ לנתוץ רק להרחיב הבנין ולא הי' דרך השחתה והנה בהא דאמרו א"ב דאיכא בי כנישתא אחריתא והיינו דליכא משום צלויי לכאורה קשה דנימא אפכא דליכא ב"כ אחריתא דמשום פשיעותא ל"ח דהא מוכרח להיות להם ביהכנ"ס ומה"ת לחוש שיתרשלו אבל משום צלויי איכא דעכ"פ בעת הסתירה והבנין כל עוד שלא יגמר לא יהי' להם מקום להתפלל אך נראה דאף בליכא ב"כ אחריתא ג"כ שייך משום פשיעותא דחיישינן שמא לא יבנו על מקום הלז ויהיו נותץ ע"מ שלא לבנות במקומו ואיכא משום נתיצה במקום הקדוש הלז שנתצו וז"ב ובזה ניחא הלשון משום פשיעותא ולכאורה הי' ראוי לומר דמשום אונסא לא יבנו וכמ"ש רש"י והרמב"ם פי"א מתפלה הי"ב ולפמ"ש א"ש דחיישינן שמא יפשעו ולא יבנו במקום הזה ולפ"ז בליכא ב"כ אחריתא ונותצין ע"מ להרחיב הבנין בודאי שרי דלשמא לא יבנו ליכא למיחש דהא עכ"פ צריכין לבנות בית הכנסת להתפלל ולשמא לא יבנו במקום הזה זהו כשסותרין בכלו אבל אם לא סתרו רק להרחיב הבנין מה"ת שיסתרו הכל ויבנו בנין חדש ולפ"ז ביש להם בה"כ אחרת דיש לחוש שמא לא יבנו כלל שוב שייך החשש אף בסותר רק להרחיב ובזה מיושב היטב מה דכתב הרמ"א בש"ע בהדיא דאפילו לא רצו לסתור רק מחיצה אחת ע"מ לבנותו ג"כ אסור וזה ההיפוך מדברי הרא"ש ובאמת שמקורו מדברי הרי"ו והוא תלמוד הרא"ש ולפמ"ש א"ש דעכ"פ ביש להם בהכ"נ אחרת אסור אף בכה"ג ומה יקרו בזה לשון הרמב"ם פי"א הי"ב שם שכתב אין סותרין בהכ"נ כדי לבנות אחר במקומו או במקום אחר אבל בונין אחד ואח"כ סותרין שמא יארע להם אונס ולא יבנו אפילו כותל אחד ממנו בונה החדש בצד הישן והיא תמוה דמנ"ל זאת והכ"מ לא מצא מקום ולפמ"ש מוכרח מהש"ס כיון דאסור אף במקומו וע"כ משום חשש שמא לא יבנו כלל ולפ"ז אף רק כותל אחד והיינו להרחיבו ג"כ אסור משום דחיישינן שמא לא יבנו והיינו בב"כ אחרת אם יש להם ואז שייך פשיעותא שמא לא יבנו כלל והנה בשו"ת אא"ז בעל פ"י סי' ד' כתב בשם חכם אחד דהי' דעתו דאסור לסתור אף אחר הבנין אם בנו במקום אחר דשם במקום שסתרו נשאר בלי קדושה והוא דחה זאת דמשמע דכל שבנו אף שלא במקומו לא אכפת לן ובאמת שמהט"ז סי' קנ"א ס"ק ג' משמע דאסור ומחויבין לגדור אותו המקום ולפמ"ש מבואר הדבר שהרי לבנות במקומו ל"ש כ"כ פשיעותא רק אונס וכמ"ש ובאמת שברמב"ם מבואר בהדיא אפילו במקום אחר ובזה מיושב מה דאמרו במגלה כ"ו הטעם דפשיעותא ודקדקו מזה הפוסקים דקיי"ל כמ"ד משום פשיעותא ולפמ"ש א"ש דבאמת דשם דמיירי שיש להם מקום אחר כמ"ש הכ"מ ובב"י וא"כ בודאי שייך חשש פשיעותא שמא לא יבנו עוד כלל ויהי' נתיצה ובזה מיושב מה שתמה מעלתו על הרא"ש שכתב דכדי להרחיבו שרי דא"כ מה פריך הש"ס דלמה אסבי' עצה להורדוס לסתור ולמה לא משני דכדי להרחיבו שרי ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דשרי הוא משום דכיון דליכא ב"כ אחריתא לא יתעצלו ויבנו ונותץ ע"מ לתקן הוה דבודאי לא יבנו במקום אחר וזה שייך לענין בהכ"נ אבל בנין מקדש ודאי שייך חשש שמא לא יבנו ובודאי אסור ובלא"ה ע"כ לא שרי רק בב"כ דהנתיצה אינו אסור רק מדרבנן דנקרא מקדש מעט אבל במקדש דאסור מה"ת פשיטא דחיישינן ואף להרחיבו אסור ודו"ק היטב ועכ"פ בנ"ד בודאי ל"ש שום חשש ודו"ק היטב.