וַיֵּצֵ֥א הַגּוֹרָ֖ל לְמִשְׁפְּחֹ֣ת הַקְּהָתִ֑י וַיְהִ֡י לִבְנֵי֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֵ֜ן מִן־הַלְוִיִּ֗ם מִמַּטֵּ֣ה יְ֠הוּדָה וּמִמַּטֵּ֨ה הַשִּׁמְעֹנִ֜י וּמִמַּטֵּ֤ה בִנְיָמִן֙ בַּגּוֹרָ֔ל עָרִ֖ים שְׁלֹ֥שׁ עֶשְׂרֵֽה׃ (ס)
שו"ת הרשב"א חלק ה
תשובה: אגב חורפיה, לא עיין בה מר. אי משום קרא, בענין הלוים כתיב: על כן אמרתי להם: בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה, כשאר שבטים, ערים לשבת נתנו, ומהם היה לבני אהרן הכהנים. ומקרא מלא כתיב בספר יהושע: ויתנו בני ישראל ללוים מנחלתם, ע"פ ה', את הערים האלה וכו'. ויצא הגורל למשפחות הקהתי. ויהיו לבני אהרן הכהן, מן הלוים, ממטה יהודה וממטה שמעון וכו', ערים שלש עשרה. ומ"מ לענין קושיית התוס', יש בידינו תירוץ אחר טוב ממנו, כתבו הראב"ד ז"ל, בפי'1עיין להרב בש"מ לב"ב שם, שהביא פי' הראב"ד ז"ל. דלא דייק אלא מדכתיב אשר נתן לו בהר אפרים; הרי בני אהרן לא הוו בנחלת אפרים, אלא מיהודה ושמעון ובנימין. הנה אמת נכון הדבר.