וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ בָּר֔וּךְ מִפִּיו֙ יִקְרָ֣א אֵלַ֔י אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַאֲנִ֛י כֹּתֵ֥ב עַל־הַסֵּ֖פֶר בַּדְּיֽוֹ׃ (פ)
שו"ת מהרש"ם חלק ג
מכתבו הגיעני וע"ד השאלה בתפלין שהוגבה קצת באמצעות הגג של האות הדיו מהקלף וכשרואין מתחתיו נראה שאינו דבוק ובשני קצות האות דבוק בקלף רק באמצעו ואם יקלף יהי' ניכר פרודתו להדיא אי מהני תיקון והעיר מרש"י גיטין כ' ומג"א סי' ש"מ סק"י והאריך קצת, והנה בביאור ד' מג"א הנ"ל יעוין בשו"ת אמרי אש בהקדמתו שביאר ד' מג"א ובכ"ז לדינא י"ל דבתפילין וס"ת בעינן שיהי' דבוק לקלף דקרא כתוב פ' וילך ויהי' ככלות כו' על ספר וגם בירמי' ואני כותב על ספר בדיו ובזבחים י"ט בעי רבא נכנס רוח בבגדו מהו על בשרו בעינן וליכא או דלמא דרך לבישה בכך ובכתיבה ודאי דאין הדרך לכתוב כן פשיטא דאין להיות חציצה ואין להביא ראי' מתוס' שבת ז' ע"א בשם ריב"א דגם למעלה מג' כל שרואה פני הקרקע הוי כמונח עג"ק וכ"ה ד' רש"י ורשב"א ובפחות מגע"ג לכ"ע כמונח וע' תוס' פסחים פ"ה ע"ב ד"ה בנגררין דגם לרבנן דר"ע דלא ס"ל דקלוטה כמו שהונחה היינו בזורק אבל במעביר לכ"ע כמונח ומכ"ש במונח במקום א' – אבל ז"א דבנ"ד דכתי' על ספר י"ל דצריך להיות בלא חציצה כמו בבגכ"ה דכתי' על בשרו
הלכות קטנות
תשובה אפשר דכיון דבעינן (ר"ה כ"ט.) שומע ומשמיע ואותו בת קול שנעקר ונצטייר באויר ופורח אין לו עוד קשר עם המשמיע דלא יצא רמז לדבר מפיו (דבר) [יקרא] אלי (ירמי' ל"ו) דבעינן שומע מן הפה ולפי זה אפשר שעדים ששמעו בת קול של מגדף שאין מעידין ואין ב"ד מקבלין בת קול ויש כעין ראיה מאריתא דדלאי דפרק כל הבשר (דק"ז. לפי"ז לא יצא אם שמע ת"ש או מגילה ע"י פאנאגראף וטעלעפאן עי' בחיי ארי' סי' ל'):