בַּמְּאֵרָה֙ אַתֶּ֣ם נֵֽאָרִ֔ים וְאֹתִ֖י אַתֶּ֣ם קֹבְעִ֑ים הַגּ֖וֹי כֻּלּֽוֹ׃
שו"ת הרשב"א חלק ז
עוד השיב באנשים שהחרימו ולא הסכימו רוב הציבור בכך שאם הם ממונים ראשים על העם שיכולין לתקן לפי שעה מה שירצו אבל אם אינם ממונים ראשים על העם אין כחם יפה להחרים אלא א"כ יסכימו רוב הציבור ותלמידי חכמים שבעיר ואף אם יהיה החרם לגדר ולתיקון שאין הרוב משועבדין למיעוט וכל שכן אם יהיה שלא כדין ואין תקון בכך שאם הוא דבר שאין גדר ותקון בכך אפי' עשו אותו ראש ציבור וגדוליו אין רוב הצבור מחוייבים לנהוג על פי רצונם וכל שכן אם הוא גזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה שאין חייבין אפי' עשאוה לגדר ולסייג ומי לנו גדול כדניאל שגזר על השמן ובטל הדבר רבי יהודה הנשיא משום דלא פשט איסורו ברוב ישראל והוא הדין לחרמות שהחרימו שאם לא קבלוהו הרוב אינן מחוייבין לנהוג בו כרב אדא בר אהבה דאמר במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כלו אי איכא הגוי כלו אין ואי לא לא:
שו"ת מהרשד"ם
ומעתה צריך אני להודיע לבני גילי במאי קא מפלגי הני רבוות' וכי אפשר להכחיש הפסוק מאחרי רבים ואמרינן בפ"ק דמסכת חולין מנא הא מלתא דאמור רבנן זיל בתר רובא ופריך מנא לן דכתיב אחרי רבים כו' ומשני רובא דאיתיה קמן כגון י' חנויות וסנהדרין לא קמבעיא לן כי קמבעיא לן רובא דליתיה קמן כגון קטן וקטנה ומפליג תלמודא להביא ראיות לרובא דליתיה קמן ומסיק דליכ' למילף מכל הני דדלמא היכא דאפשר על הברור לא סמכינן ארוב' אבל היכא דלא אפשר סמכינן ארובא וא"כ ליכא ילפותא דסמכינן ארובא ברובא דליתא קמן ופרש"י אלא ודאי דסמכינן ארובא אפי' היכא דאפשר הלכה למשה מסיני א"נ אחרי רבים להטות משמע בין רובא דאיתיה קמן בין רובא דליתיה קמן מ"מ שמעינן דברובא דאיתיה קמן בנ"ד ודאי דאית למיזל בתר רובא מכח פסוק דאחרי רבים וברובא דליתיה קמן ג"כ אית לן למיזל בתר רובא אי מקרא דאחרי רבים אי משום הלכה למשה מסיני. גם מה שאמרו באין מעמידין במארה אתם נארים הגוי כלו כל גזרה שאין רוב כו' עוד מה ראו על ככה לדחוק פירושא דברייתא דורשאין בנו העיר להתנות כו' עוד מנין יצא לחלק בין דבר דאית ביה מגדר מלתא לדבר דלית ביה מגדר מלתא לכוף הרבי' למעטים ונ' דסברת ר"ת והנמשכי' אחריו היא דאחרי רבים כו' לא מיירי אלא בדבר הנוגע לקיום תורה או מצוה כסנהדרין ותשעה חנויו' או אפילו ברובא דליתיה קמן ומ"מ הוי לקיום דבר מן התור' בהא הוא דקפיד רחמנ' דניזיל בתר רובא מטעמא דאי לאו הכי אין קיום והעמדה לתורה אם כל א' יבחר דרך לעצמו אבל בדבר הרשות לא איכפת ליה להקב"ה כלל דלמה יפסיד היחיד בשביל המרובים. ונר' לע"ד דאפש' לומר דאפי' הרא"ש דנקיט קרא דאחרי רבים לאו למימרא דבדבר הרשו' חייבים אנו לילך אחר הרוב מן התורה רק אסמכת' בעלמ' משום דאיכא למימר דסברא הוא כיון שהתורה אמרה שנלך אחר הרוב בד"ת סברא הוא דבכל דבר שיפול מחלוקת בין רבים שנלך אחר הרוב וכן קרא דמלאכי דכתיב במארה אתם נארים כו' דילפי' מיניה דאין גוזרין גזר' על הצבור אלא א"כ רוב הצבור יכולין לעמוד הא אם רוב הצבור יכולים לעמוד בה חלה הגזר' על המיעוט מקר' זה לא הוזכר בגמ' אלא לענין מגדר מלתא דאמרינן התם פי' אין מעמידין שמן לא פשט איסורו בכל ישראל דא"ר שמואל בר אב' א"ר יוחנן ישבו רבותינו ובדקו על שמן שלא פשט איסורו בכל ישראל וסמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי ר' אלעזר בר' צדוק שהיו אומרין אין גוזרין גזרה על הצבור אלא א"כ רוב הצבו' יכול לעמוד בה דאמר רב אדא בר אהבה מאי קראה במארה כו' א"כ נר' דדי לנו שנאמר דברי איסור ומיגדר מילתא דנזיל בתר רובא אבל בדבר הרשות לא שהרי אצטריך לנו קרא למימר דרובא ככולא דחי לאו קרא לא אמרי' הכי א"כ יש לנו לומר היכא דאיתמ' איתמר היכא דלא אתמר לא אתמר דאין לך בו אלא חדושו ומשום הכי מצו ר"ת והנמשכים אחריו לדחוקי בריית' דפ"ק דב"ב דקתני ורשאין כו' אמנם רש"י והנמשכי' אחריו ס"ל דכיון דגלילן קרא שהמיעו' בטל לגבי הרוב בכל ענין נקטינן הכי שהמיעוט בטל לגבי הרוב עוד נר"ל מתוך הלשון שכתבתי למעלה בשם הרשב"א שכתב ובלבד שיהיה נר' לרוב ההוא דיש בגזרה ההיא תקנה לצבור משמע בפירו' שאפי' לדעת הרשב"א לא אמרינן בכל מילי שהרוב כופין למיעוט אלא בדבר שהוא תקנה לצבור הא לאו הכי לא דרך משל אם יעלה לדעת רוב הצבור לפטור לפלוני מן המס לא מפני תקנת הצבור אלא שרצונם כך ודאי בכי האי מלתא לא אמרינן שיש כח לרוב לכוף את המיעוט. ונראה ודאי דהכי הוי דאלת"ה למה כתב ובלבד כו' וא"כ יש לומר דכל מילי דהוו תקנת הצבו' הוי דבר תורה ומצוה שהרי מצינו שהעוסקים בצרכי צבור פטורים מק"ש ותפלה וגם אנו מבטלים מצות ק"ש ותפלה מפני צרכי צבור א"כ נר' דעדיף צרכי צבור מק"ש וא"כ כל תקנה שהיא צורך לצבור הוי דבר תורה ע"כ אנו אומר שהרמב"ן והרשב"א לא סברי דבעלי אומניות שהרוב כופין למיעוט דכל הני לאו דבר מצוה הוי אלא דבר הרשות וכי פליגי אר"ת ברשאין בני העיר כו' דהוו צרכי צבור ותקנה לצבור אבל בעל' אומניות לא וכן נר' קצת מלשון הריטב"א וז"ל בפ"ק דב"ב דטעמ' דלא מצו לאתנויי משום דאיכ' פסידא ללקוחות משום דמיקרי תרעא וכתב דמשמע מהכא דהיכא דליכא אדם חשוב או א"נ היכא דליכא פסידא דהוי תנאייהו תנאי ואפ"ה דוקח בדהתנו כל טבחי או אי נמי כל בנו אותו אומנות שבעיר דהוו להו באומנותן כבני העיר לגמרי הא תרי או תלת דמתנו במאי קנו וכן כתב על ורשאין הנחתומין לעשות רגיעה פי' שרגע א' או זמן אח' יעסוק פ' ופ' רגע א' וכתב בתנאי כל האומנין הא תרי תרי או תלת לא משמע דהתם לא מהני רוב אלא כל דאי לא ה"ל למימר בפירוש דווקא דהתנו רוב האומנין ואין לומר דנקט לישנא דקרא דרוב קרי כל וראיה לדבר דבסיפא קאמר אבל תרי או תלת לא דהול"ל אבל אי לאו כל לא דה"נ קשה השתא דהל"ל אבל מיעוטא לא למה האריך אבל תרי או תלת לא. אלא שנראה דכל דוקא וכל כמה דלאו כל הוי דינא כמו תרי או תלת דהתנו דלא מבעיא דלא מצו למיכף לאחריני אלא אפי' שהסכימו לא עלתה הסכמתם לכלום ואם עבר א' מהם התנאי לא קנסינן ליה כנ"ל הגם שנראה קצת דוחק שאמר דהוו כבני העיר לגמרי אלא שאפשר דלהכי הוו כבנו העיר דמצו מתנו ותנאם קיים ויקנסו לעובר אבל לא לכוף הרוב למיעוט.