שו"ת על שמות ו:ב

בחגא דפטיריא ביומא קדמאה קרו בפרשתא דהשכם בבוקר מן והיה היום הזה לכם לזכרון עד ארץ מצרים על צבאותם. ומפקין סיפרא אחרינא וקרי המפטיר בפרשת פינחס מן ובחודש הראשון עד על עולת התמיד יעשה ונסכו. ומפטיר ביהושע בעת ההיא אמר ה׳ אל יהושע עד ויריחו סוגרת ומסוגרת. יומא תניינא קורין שור או כבש או עז כי יולד עד וידבר משה את מועדי ה׳ וקרי מפטיר בפרשת פינחס ובחודש הראשון כדאתמול ומפטיר בנביא ויצו המלך את כל העם. יומא תליתאה קרו מן קדש לי כל בכור עד ויהי בשלח פרעה. יומא רביעאה אם כסף תלוה עד לא תבשל. יומא חמישאה קרו פסל לך עד לא תבשל גדי. יומא שתיתאה קרו מן וידבר ה׳ אל משה במדבר סיני עד ולגר ולאזרח הארץ. ובאילין ארבעה יומא דמועדא כל יומא ויומא מפקין תרי סיפרי בחד קרו תלתה גברי בעניינא דיומא וחד קרי בפרשת פנחס והקרבתם אשה לה׳ עד סוף פיסקא. יומא שביעאה קרו מן ויהי בשלח פרעה עד כי אני ה׳ רופאיך. וקרי המפטיר בפינחס והקרבתם אשה לה׳ עד סוף פיסקא ומפטיר בשמואל מן וידבר דוד עד מגדול ישועות מלכו. יומא תמינאה קרו כל הבכור עד סוף פיסקא ומפטיר קרי והקרבתם אשה לה׳ ומפטיר בנביא בישעיה עוד היום בנוב לעמוד עד כי גדול בקרבך קדוש ישראל. כמה שאמרו חכמים אמר אביי האידנא נהוג דקרי מש״ך תור״א קד״ש בכספ״א פס״ל במדבר״א של״ח בוכר״א סימן. כד מיקלע שבתא בחולא דמועדא דפסח קרו מן ויאמר משה אל ה׳ ראה אתה אומר אלי עד לא תבשל גדי בחלב אמו. וקרי מפטיר והקרבתם אשה לה׳ ומפטיר ביחזקאל היתה עלי יד ה׳ עד סוף פיסקא. בחגא דשבועתא ביומא קדמאה קרו מן בחדש השלישי עד סוף סידרא וקרי מפטיר בתורה מן וביום הביכורים בהקריבכם עד סוף פיסקא ומפטיר ביחזקאל מן ויהי כשלשים שנה עד ברוך כבוד ה׳ ממקומו. יומא תניינא קרו כל הבכור עד סוף פיסקא וקרי המפטיר בתורה וביום הביכורים כדאתמול ומפטיר בנביא בחבקוק מן וה׳ בהיכל קדשו עד למנצח בנגינותי. בתשעה באב קרו בספר תורה מן כי תוליד בנים עד סוף פיסקא ומפטיר בירמיה אסוף אסיפם. בראש השנה קרו בספר תורה מן וה׳ פקד את שרה עד ויהי אחר הדברים האלה וקרי מפטיר בפרשת פנחס ובחודש השביעי באחד לחודש עד סוף פיסקא ומפטיר בראש שמואל ויהי איש אחד מן הרמתים עד וירם קרן משיחו. ביומא תניינא קרי מן ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם עד סוף פיסקא וקרי המפטיר בפרשת פנחס ובחודש השביעי כאתמול ומפטיר בנביא בירמיה מצא חן במדבר עד רחם ארחמינו. ביום הכיפורים במוסף קרו בספר תורה מן אחרי מות עד כמעשה ארץ מצרים וקרי המפטיר מן ובעשור לחודש השביעי עד סוף פיסקא ומפטיר בישעיה ואמר סולו סולו פנו דרך עד ואני זאת בריתי. במנחה קרי מן כמעשה ארץ מצרים תלתא והמפטיר מן המניין ומפטיר בנבואת יונה ומתחיל קודם ועלו מושיעים בהר ציון ומי אל כמוך. בחגא דמטליא קרו בספר תורה יומא קדמאה ויומא תניינא שור או כשב עד וידבר משה את מועדי ה׳ אל בני ישראל והמפטיר קורא ובחמשה עשר יום לחודש השביעי עד סוף פיסקא ומפטיר בזכריה הנה יום בא לה׳ עד סוף נבואתא. ויומא תניינא מפטיר במלכים מן ותשלם כל המלאכה עד ובידו מלא לאמר. יום שלישי קורא כהן וביום השיני ולוי קורא וביום השלישי וישראל קורא וביום הרביעי וחוזר ישראל הרביעי וקורא וביום השיני וביום השלישי. יום רביעי כהן קורא וביום השלישי ולוי קורא וביום הרביעי. וישראל קורא וביום החמישי. ורביעי חוזר וקורא וביום השלישי וביום הרביעי. יום חמישי קורא כהן וביום הרביעי ולוי קורא וביום החמישי וישראל קורא וביום השישי ורביעי קורא וביום הרביעי וביום החמישי. יום שישי כהן קורא וביום החמישי ולוי וביום הששי וישראל וביום השביעי. ורביעי וביום החמישי וביום השישי. יום שביעי קורא כהן וביום השישי ולוי וביום השביעי וישראל ביום השמיני ורביעי וביום הששי וביום השביעי. יום שמיני שהוא יום טוב קורין כל הבכור עד סוף סידרא וקרי מפטיר מן ביום השמיני עצרת עד וידבר משה ומפטיר במלכים מן ויהי ככלות שלמה עד סוף פיסקא. יום שיני קורין וזאת הברכה וקרי מפטיר ביום השמיני עצרת תהיה לכם ומפטיר ויהי אחרי מות משה עבד ה׳ עד חזק ואמץ. אמרין הכי אמר ריש מתיבתא מר רב יהודאי יומא תמינאה שהוא יומא טבא דמתבעי לן למקרא וביום השביעי קא דחינן ליה וקא קרינן וביום השמיני אביי אמר שיני נדחה. רבא אמר שביעי נדחה והילכתא כוותיה דרבא דקא אמר שביעי נדחה. כל יומא קרינן ארבעה. שני בשלישי. שלישי ברביעי, רביעי בחמישי. חמישי בשישי. ששי בשביעי, שביעי בשמיני לא קרינן דקא מדחי לגמרי. אתקין אמימר בנהרדעא דמדלוגי דלוגי. דביומא שביעאה דחגא דהוא יום ערבה סלקינן בו ביום השישי. וכד מיקלע שבתא בחולא דמועדא דסוכה קרינן מן ראה אתה אומר אלי עד לא תבשל גדי בחלב אמו. וקרי מפטיר במוסף דעניינא דיומא דמקלע ביה שבתא ומפטיר ביום בא גוג על אדמת ישראל. ואם מקלע ביום שישי מפטיר קורא שני עניינות ביום החמישי וביום השישי. ואי מיקלע ביום רביעי קורא מפטיר ביום הרביעי וביום החמישי ואי מקלע בשלישי מפטיר קורא וביום השיני וביום השלישי ומפטיר ביחזקאל ביום בוא גוג על אדמת ישראל עד סוף עניינא. וזה שאנחנו קורין שני עניינות בכל יום שספק הוא לנו אי שיני הוא או שלישי הוא שבכל יום ויום ספק הוא לנו אי היום רוצים לקרות או למחר הילכך קורין שתי עניינות. בחנוכה ביומא קדמאה של חנוכה קרו תלתא גברי מן ויהי ביום כלות משה ויהי המקריב. יום שיני קורין וביום השיני וביום השלישי. יום שלישי קורין ביום השלישי וביום הרביעי. יום רביעי וביום הרביעי וביום החמישי. יום חמישי וביום החמישי וביום השישי. יום שישי וביום השישי וביום השביעי. יום שביעי וביום השביעי וביום השמיני. יום שמיני קורין וביום השמיני עד סוף סידרא. ובחנוכה אין מדלגין אלא כפרי החג. וכד מיקלע ראש חודש טבת בחול מפקין תרי ספרי קרו תלתא גברי דבראש חודש וחד בחנוכה. וכד מיקלע ראש חודש טבת בשבת מפקין תלתא סיפרי חד דפרשתא וחד דראש חודש וחד דחנוכה. ומפטירין רני ושמחי בת ציון. שבתא תניינא ויעש חירום את הסירות. וכד מיקלע ראש חודש בשבת מפקין תרי סיפרי חד דפרשתא וקרו ביה שבעא גברי וחד דריש ירחא מפטיר קרי מן וביום השבת עד סוף עניינא דבראשי חודשיכם ומפטיר בנביא בישעיה כה אמר ה׳ השמים. בזמן דריש ירח אדר הסמוך לניסן מקלע בערב שבת מקדים וקורא פרשת שקלים משבת שעברה שהוא עשרים וחמשה בשבט. ובשבת שנייה שהוא שנים באדר מפסיקין. ובשבת שלישית שהיא תשעה באדר קורין זכור. ובשבת רביעית שהיא ששה עשר באדר מפסיקין. ובשבת חמישית שהיא עשרים ושלשה באדר קורין פרה אדומה. ובשבת שישית שהיא ראש חודש ניסן מוציאין שלש ספרי תורות וקורין בהן אחד בעניינו של יום ואחד של ראש חודש ואחד של החודש הזה לכם ראש חדשים. וכד מיקלע ריש ירחא דאדר בשבת קורין פרשת שקלים ומפטירין במלכים בן שבע שנים. שבת שנייה שהיא שמונה באדר קורין זכור. שבת שלישית שהיא חמשה עשר באדר מפסיקין. שבת רביעית שהיא עשרים ושנים באדר קורין פרה אדומה. שבת חמישית שהיא עשרים ותשעה באדר קורין החודש הזה לכם. וכשחל ראש חודש אדר הסמוך לניסן להיות בשבת מוציאין שלשה ספרי תורות אחד של עניינו של יום ואחד של ראש חודש ואחד שמפטירין בו כי תשא עד סוף העניין ומפטירין במלכים בן שבע שנים. שבת שנייה מוציאין שתי תורות אחד של עניינו של יום ואחד שמפטירין בה זכור ומפטירין בשמואל כה אמר ה׳ פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל. שבת שלישית מפסיקין. שבת רביעית מוציאין שתי תורות אחד של עניינו של יום ואחת שקורין בה פרה ומפטיר ביחזקאל וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. שבת חמישית מוציאין שתי תורות אחת של עניינו של יום ואחת שמפטירין בה החודש הזה לכם ומפטיר בנביא כל עם הארץ. וכשחל להיות בשיני בשבת קודמין וקורין בשבת שהיא עשרים ותשעה בשבט פרשת שקלים. שבת שנייה שהיא ששה באדר מפסיקין ושבת שלישית שהיא שלשה עשר באדר קורין זכור. ושבת רביעית שהיא עשרים באדר קורין פרה אדומה. ושבת חמישית שהיא עשרים ושבעה באדר קורין החודש הזה וכשחל להיות ברביעי בשבת קודמין וקורין מן שבת שהיא עשרים ושבעה בשבט פרשת שקלים. שבת שנייה שהיא ארבעה באדר מפסיקין. שבת שלישית שהיא אחד עשר קורין זכור. שבת רביעית שהיא שמונה עשר קורין פרה אדומה. שבת חמישית שהוא עשרים וחמשה באדר קורין החודש הזה לכם. והללו ימים שחל ראש חודש אדר הסמוך לניסן להיות בהן שבת ושיני בשבת ורביעי בשבת וערב שבת וסימן שלהם ז̈ב̈ד̈ו̈ ואילו ימים שמפסיקין בהן אם חל בשבת מפסיקין בחמשה עשר וסימן ז̈ט̈ו̈. ואם חל בשיני בשבת מפסיקין בששה עשר וסימן ב̈ו̈. ואם חל ברביעי בשבת מפסיקין בארבעה באדר וסימן ד̈ד̈. וכשחל בערב שבת מפסיקין בשנים באדר ובששה עשר באדר וסימן ו̈ב̈י̈ו̈. וכשחל פרשת שקלים להיות בסדר ואתה תצוה קורין שבעה גברי מן ואתה תצוה עד סוף סידרא והמפטיר קרי מן כי תשא עד סוף פיסקא. ואם מקלע פרשת שקלים בפרשת כי תשא קורין שבעה גברי בכי תשא עד סוף סידרא והדר קרי המפטיר כי תשא עד סוף פיסקא. בפורים יומא קדמאה קורין מן ויבוא עמלק עד וישמע יתרו ואף על גב דתשעה פסוקי נינהו לא ליקרו טפי דהכי אמר מר רב יהודאי ריש מתיבתא איקרו מן קמי ויבא עמלק ליקרו ואי לא קרו מקמי ויבא עמלק ליקרו הלין תשעה פסוקין ולא לידלגו. ראש חודש שחל להיות בחול קרי כהן וידבר ה׳ צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי ואמרת להם. לוי חוזר וקורא ואמרת להם את הכבש ועשירית האיפה. ישראל קרי מן עלת תמיד עד ובראשי חודשיכם. ישראל רביעי קורא מן ובראשי חודשיכם עד סוף עניינא. בשבת קרו שבעה גברי וכיון דקרו להון שבעה גברי כמה דלא קדישו להון הרי שביעי מפטיר ועולה למניין שבעה אבל היכא דקדישו קרו שבעא גברי והדר קרי מפטיר דכיון דאפסיקו להון אמור רבנן המפטיר צריך שיקרא בתורה מפני כבוד התורה. ביום הכיפורים קורין ששה ואפילו אם רוצה אלף מאי טעמא שמעלין בקודש ולא מורידין. ביום טוב קורין חמשה. בריש ירחא ובחולא דמועדא ארבעה. במנחה בשבת ובשיני ובחמישי. ובחנוכה. ובפורים. ובתענית. קרו תלתא. אבל בשבת. וביום הכיפורים. ובימים טובים. אי בעי למיקרי טפי קרו אבל במנחה בשבת ובשיני ובחמישי ובראש חודש ובחולא דמועדא ובתענית לא ליקרו טפי. לעולם קורין פרשת צו את אהרן מקמי פיסחא ופרשת וידבר רישא דספרא מקמי עצירתא. וצום תשעה באב מקמי ואתחנן. ופרשת אתם נצבים מקמי ראש השנה. וסימנהון פ̈ק̈ד̈ ו̈פ̈ס̈ח̈. מ̈נ̈י̈ ו̈ע̈צ̈ר̈. צ̈ו̈ם̈ ו̈צ̈ל̈י̈. ק̈ו̈ם̈ ו̈ת̈ק̈ע̈. לעולם ראש חודש אדר הסמוך לניסן הוא ערב הפסח. והפסח הוא ערב עצרת. ועצרת הוא ערב ראש השנה וסימן לא ב̈ד̈ו̈ פסח ולא ג̈ה̈ז̈ עצרת ולא א̈ד̈ו̈ ראש השנה וסוכה. ולא א̈ג̈ו̈ יום הכיפורים ולא ז̈ב̈ד̈ פורים ולא א̈ג̈ה̈ אדר הסמוך לניסן וכל כך למה כדי שלא לעשות יום הכיפורים א̈ו̈ג̈ סימן יום ראשון ויום שישי ויום שלישי. וכל זמן שהשנה מעוברת אדר הראשון שלם. ואדר השיני חסר. וכל ומן שאין השנה מעוברת קורין ויקהל משה ואלה פקודי כאחת, ואשה כי תזריע וזאת תהיה כאחת, אחרי מות וקדושים תהיו כאחת. בהר סיני וחוקותי כאחת. ראשי המטות ואלה מסעי וכל זה למה מפני שאמרו רבותינו פ̈ק̈ד̈ ופסח. כיצד לעולם קורין פרשת צו את אהרן קודם הפסח וזה הסימן פקד ופסח. לעולם קורין פרשת מדבר סיני קודם העצרת וזה הסימן מ̈נ̈י̈ ו̈ע̈צ̈ר̈. לעולם מתענין תשעה באב קודם פרשת ואתחנן וזה הסימן צ̈ו̈ם̈ ו̈צ̈ל̈י̈. לעולם קורין פרשת אתם נצבים קודם ראש השנה וזה הסימן ק̈ו̈ם̈ ו̈ת̈ק̈ע̈. וכל מחזור דעיבור תשע עשרה שנה וסימניהון ג̈ו̈ח̈ י̈א̈ י̈ד̈ י̈ז̈ י̈ט̈. ובתשעה באב צריך להזכיר יחיד ענינו בשומע תפילה. ושליח ציבור צריך להזכיר בין גואל לרופא דלא גרע תשעה באב משאר תעניות. והמפטיר בתשעה באב צריך לברך לפניה ולאחריה ואינו אומ׳ על התורה ועל הנביאים דהכי שדר מר רב נטרונאי ריש מתיבתא ותעניות של צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי ותענית אסתר בין שחלו להיות בשיני ובחמישי ובין שחלו להיות בשאר ימים בין בשחרית בין במנחה קורין בויחל משה חוץ מתשעה באב שבשחרית קורין כי תוליד בנים ובמנחה ויחל משה דהכי שדר מר רב נטרונאי ריש מתיבתא.

אנשי אמת שנאי בצע ה"ם האצילים ידיד נפשי עמיתי פלפלא חריפתא הר"ר יוחנן יצ"ו והגביר הר"ר אליקים יצ"ו שלום. הנה קבלתי את כתבכם על יד צירכם הלז בהיותי נטרד מאד מכמה וכמה דברים כאשר חשבתי שלא נתעלם מצירכם זה וזהו שגרם שאחרתי עד היום יום א' והנה אמת שבקושי אני נזקק לדין זה בהיות הדברים בלתי מסודרים כן הוא שלו ולא בא בתוך שלשים יום לפי מהר"ר נפתלי לדין כאשר הזמין ואלו ראיתי הכתבים משעה ראשונה שהגיע פה השליח הייתי מסתלק מדין זה ומחזר השליח לאחוריו אבל מה אעשה והנה לרוב הטרדות הנחתי הכתבים והיו בידי כספר החתום מבלתי פנאי לעיין בכתבים עד ערב שבת פרשת וארא שעבר שנתעכב כל כך להמתין על תשובתי לא מלאני לבי להחזירו ריקם ולכן אמרתי כי לפי הנלע"ד הדין תלוי באותו ספק שנסתפק בו מוהר"ר נפתלי האם בא עמרם בן לוי בתוך שלשים יום ואם לאו אם אותו לפניו שלא פשע דמאחר (א) שמהר"ר יששכר הדיין אשר בעירו שלוי נסתלק מן הדין זה כמאן דליתיה בעניו זה כאלו אין שם בית דין והיה לו לעמוד לפני הדיין בתוך ל' יום ולא לאחר הל' כיון שמהר"ר נפתלי כתב בהזמנתו שברשות ר' יששכר היה מזמין את לוי כאשר כתב ר' נפתלי בתשובתו וא"כ פשע במה שלא בא בתוך הזמן שנקבע לו אלו היה למהר"ר נפתלי ברור שלא שלח לוי את בנו בתוך שלשים כו' אשר קבע לו פשיטא שהיה לו לכתוב עליו סרבנות. וכמו שכתב רש"י בפרק הגוזל בתרא (בבא קמא דף קי"ג) דכל כמה דלא אתי לבי דינא אפקירותא הוא ואפי' מפניא לצפרא דלמחר כתבינן פיתחא באתרא כיון דרגילה דהוי במתא וה"ה לאיש המצוי בעיר כמו שכתב רבינו משה מיימון. ואע"ג שכתב מהר"ר נפתלי שהיה לו ללוי להלך חוץ לגבולו וכו' מ"מ היה לו לשלוח שם בב"ד את שלוחו לעשות התנצלותו ולבקש זמן אחר והלכך פשע לוי אם לא שלח תוך ל' יום אבל מאחר שאמר מהר"ר נפתלי שהוא מסופק אם שלח לוי את בנו בתוך ל' אשר יעדו. ונלע"ד שאין לו לכתוב סרבנות על לוי מן הספק ולא מבעיא לדברי רבינו מאיר דסבירא ליה דעל הנתבע לפרוע (ב) כל ההוצאות שעשה התובע כשהנתבע מסרב לעשות ציווי ב"ד כמו שכתב התשב"ץ בשמו וכן נמצא בתשובה בשמו דודאי פשיטא שאין לכתוב הסרבנות כיון שיוציא ממנו חיוב ממון דהא אפי' בשליח ב"ד אמרינן בפ' הגוזל בתרא (בבא קמא דף קי"ב) דלא מהימן לכתוב פיתח' על הנתבע משום דאפוקי ממונא הוא דבעי למיתב זוזי לספרא כ"ש הכא שהדבר מסופק דפשיטא דעד אחד עדיף מטענת ספק שהרי עדות עד א' זוקק לשבועה דאורייתא ואלו טענת ספק אין זוקק אפילו לשבועה דרבנן אלא אותן שמנו חכמים שנשבעים בטענת שמא ואפילו אותם שמנו פשיטא דאינם חייבי' לישבע מן התורה אלא מדרבנן. ואשר טען ראובן דאין שליחות לוי ששלח בנו בלי הרשא' מועיל לאבד זכותו דלא היה יוצא ידי חובתו בשלחו אותו בלי הרשא' וגם טען שמה שטען שלא מחוייב לבא וכו' כמו שכתוב בטענות דאין זה טענה כמו שבאר ראובן בטענותיו נלע"ד דבזה אין להאשים את לוי א"כ הוא ששלח בטרם יעברו השלשים יום דהוי מצי למימר שמאחר שמהר"ר נפתלי לא כהה בו ולא אמר לבנו עמרם שלא יצא ידי חובתו שחשב שכבר יצא ידי חובתו בשלחו את בנו ואי איתא שלא יצא היה לו למהר"ר נפתלי לומר לבנו שלא יצא ואז היה עושה בדרך המספיק. וסוף דבר (ג) כל זמן שיסתפק מהר"ר נפתלי בשמא בא עמרם בן לוי בתוך השלשים אין לו לכתוב הסרבנות על לוי כדפירש לעיל אבל אם יתברר לו שלא בא בתוך השלשים יש לו למהר"ר נפתלי לכתוב סרבנות על לוי כדפי' לעיל הטעם. ושלום מאתי הצעיר יוסף קולון בן מהר"ר שלמה זלה"ה:

בדבר שנעשה תקנה בחרם שלא נאכל פה לבוב בשר משחוטי חוץ ונעשה ע"פ זט"ה דהיינו הפו"מ ואני הייתי גם כן בזה וע"ז הכרזנו בציבור בח' ששחוטי חוץ אסור כנבילה ואח"כ ראינו שיהי' הח' ג"כ על בשר עופות ואווזות שגם בזה איכא מכשולות שלפעמים מביאין ממקומות רחוקות ונמצא שעבר ג' ימים טרם שהודח ועוד שאר מכשולות ונעשה גם על זה חרם אמנם אז לא היו כל הזט"ה רק ד' מהם הבאים עה"ח והנה בעוה"ר רבים עוברים על הח' בשאט בנפש יש מפני שהם עמי הארץ ואינם מבינם כלל למה יהי' שחיטת שאר שוחטים פסול פה וכשנהי' שם נאכל מן הזבחים ויש אף בפשיעות גמור מפני שהם מוכרים בזול וגם מצוי להם ביותר שמביאים לביתם. והנה קרה שבפרשה וארא הובא לאחד המיוחד תלמודי גדול וירא וחרד לדבר ד' והביאו אליו הרבה אווזות הנשחטות ואכל מהם וכאשר שאלו אותו למה הוא עובר על התקנה והחרם והשיב שהחרם לא היה רק על בשר בהמה גסה ודקה ולא על עופות ואווזות ובאמת בהחרם הראשון שהוא היה המתאמץ בזה להתקנה הלז לא היה רק על בשר בהמה ואח"כ נסע מפה לאיזה עסק ולא ידע מהח' שנעשה אח"כ ואכל גם שלח לעניים איזה אווזות וגם הם אכלו ועתה כשהראו לו החרם השני הי' תוהה ונבהל והוא שלח אלי אולי אוכל למצוא איזה תקנה להתיר החרם למפרע. והנה לכבודו עיינתי בזה והנה יש כאן הרבה דברים לעיין בזה א' אם מהצורך לענין ח' איסור הסכמת זט"ה או סגי בהסכמת הרב אב"ד שהיא רואה גודל המכשלה והנה ז"פ דלענין איסור סגי בהסכמת הרב בלבד ואף דאיכא הפסד הא בכל דבר דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי מבואר בש"ע חו"מ סי' ב' שני דיעות וא"כ זה בענין ממון ומכ"ש בענין איסור דודאי הפקר ב"ד הפקר ויכול לתקן אף בזה בלי הסכמת הקהל ובפרט שהחרם דשחוטי חוץ בעת שהייתי כותבו ושלחתי להרב הגביר הנ"ל הוא הוסיף שהוא חרם הקדמונים שהגידו לו שגם הט"ז ראה הפרצה וגדר גדר וזה כתבנו בהחרם והכרוז שנעשה א"כ פשיטא שהחרם חל ואף שהגיד כעת ששמע שהט"ז בעת נתן החרם בטל בלבו שמא יעברו ולא יהיה לפוקה ולמכשול הנה אנכי לא ידעתי מזה ובעת נתינת הח' לא הי' בדעתי ובדעת זט"ה לבטלו א"כ נסמך על הח' שהחרימו הקדמונים ואנחנו מלאנו את ידם ופשיטא שחל. עתה נעיין אם יש לו היתר מכאן ולהבא ואת"ל שיש לו היתר מכאן ולהבא אם גם למפרע יש לו היתר והנה בש"ע יו"ד בסי' רכ"ח סכ"ו מבואר דאין נדרי ציבור ניתרים אלא מכאן ולהבא אבל לא על מה שעבר ומקורו משו"ת הרשב"א דהו"ל כהפרת בעל דמיגז גייז ליה ואינן ניתרין אלא מכאן ולהבא. אמנם בשו"ת הריב"ש והובא ביתה יוסף בסעיף כ"ח דאם היתה הסכמה גדר לרבים או סייג לתורה ולדבר מצוה א"י להתיר והנה מה נקרא סייג וגדר לתורה האריך בשו"ת זקני הגאון בשער אפרים סי' ס"ג וסי' ע"ב והלכה זו העלה דלא מקרי מגדר מלתא אלא בדבר שהדור פרוץ ע"ש והנה לפענ"ד בשחוטי חוץ הדור פרוץ מאד וראינו עין בעין דאף לאחר שגדרו הגדר בח' והוכרז כמה פעמים אפ"ה פורצים הגדר ומקילין בזה באופן שזה ודאי מקרי מגדר מלתא וגדרו סייג לתורה בפרט בזמנינו לאחר שבטל הפאכ"ט וכל אשר ירצה למלאות ידו לשחוט שוחט וא"צ לבא להרב לקבל הורמנא בודאי יש מכשול גדול שמי יודע מי ומי השוחט ומתי זמן שחיטה ובאיזה מקום שחט כי גונבים האקציז ויש בזה משום בשר שנתעלם מן העין וכדומה הרבה מכשולות ומה שטוענים שבשר עופות ואווזות לא שייך מגדר מלתא דבזה א"צ לגנוב הנה כבר כתבתי דיש מכשולות שא"י להדיח ולפעמים נמשך הדרך שעוברים ג' ימים בלי הדחה וגם כבר כתב הרא"ש דזמן בגיטין אף שלא שייך בזמן הזה שמא יחפה נמשך התקנה מפני שאר חששות אף שמתחלה לא היה בשביל זה ע"ש וה"ה כאן נמשך התקנה ואף שלא היו כל הזט"ה מכל מקום כל דבריהם נעשה כן ונמשך התקנה אף שכעת לא היו זט"ה וגם כי אי אפשר בשום אופן שיהיה כולם ביחד תמיד ונעשה ביניהם שהרוב יוכלו לעשות וא"כ אף בעניני איסור כלם הסכימו להסכים במה שעשו הרוב ובפרט אם עשו שיהיה גדר וסייג לתורה ודו"ק והבן. אמנם אם נימא דזה לא מקרי מגדר מלתא ובשר עופות ואווזות לא הי' בזט"ה במא"ה עכ"פ אינם ניתרין אלא מכאן ולהבא ולא למפרע. וראיתי להנוב"י מהד"ק בחלק יו"ד סי' א' שכתב דע"י פתח וחרטה ניתרים למפרע ואם האב"ד והקהל מתחרטים יכולים להתיר לדבר מצוה אף למפרע אף שהדירו עד"ר לדבר מצוה מותר ע"ש ובאמת שהמעיין בשו"ת זקני בש"א הנ"ל בי' ס"ג וסי' ע"ב ימצא שאינו כן וכמה כרכורים כרכר בזה ואם היו יכולים להתיר אף למפרע ע"י פתח וחרטה היה מקום גם שם להתיר והרבה תשובות למעתיק שם מבואר דאין שום התרה לזה בפרט בח' שחוטי חוץ שכבר הי' ע"י הט"ז מימים הקדמונים איך אפשר להתיר ע"י פתח וחרטה מה מועיל פתח וחרטה שלנו ואנן שליחותא דקמאי עבדינן ונסמכנו על הח' הט"ז ומה שטוענים שהותר החרם בעת שהיו רוצים הפו"מ להביא שוחטים אחרים ואז שחטו שוחטים אחרים והביאו שחוטי חוץ הנה מלבד כי לא היינו יודעין מח' הט"ז אז אף גם דאין דנין אפשר משאי אפשר דודאי אם לא הניחו לשחוט אי אפשר בלי שחוטי חוץ ואטו בשביל זה ניתר החרם ועכ"פ אי אפשר להתיר למפרע וכמ"ש וגם יש מקום לחלק דע"כ לא כתב הנוב"י אלא ששם היה התקנה על השוחטים שלא ישחטו בלי הראות סכינים זה לזה אבל לא היה על גוף הבשר וכאן השחוטי חוץ נאסר וכבר אכלו הבשר ובמה יותר למפרע ואם אכלו כלה אין נשאלין ועיין בתמים דעים מ"ש בזה וגם נראה לפענ"ד כיון דזה נעשה כדי שיהיו לנו נאמנים והקצבים משלמים לנאמנים וא"כ קבלנו טובה מן הקצבים א"כ א"י להתיר בלי ידיעתם וגם נעשה לטובת השוחטים ואנחנו מקבלים טובה שעי"ז יש להם הכנה רבה ומתיישבים לבם בעת השחיטה א"כ אי אפשר להתיר בלי ידיעתם ואף שמבואר בש"ע דלדבר מצוה מתירים כבר חלק הריב"ש בזה יעו"ש בש"ך ועכ"פ צריך להיות מצוה וכאן אין מצוה בזה ואין לומר דמה שנכשלים באיסור זה קרי לדבר מצוה דכבר כתבתי ביד שאול סי' ר"ח דמ"ש המל"מ בשם הרשב"א דאם כבר עבר מתירין לו אף בעד"ר לא נמצא והבאתי שם דברי התשב"ץ יעו"ש. וגם נראה לי דלדבר מצוה היינו שנתחדש איזה מצוה אבל כאן מה שנחשב דבר מצוה לפי שיש הפסד לעניים שמוכרחים לשלם ביוקר הרי זה נודע מאז וע"ז היה התקנה א"כ לא נחשב לדבר מצוה וכיון שהקצבים היה להם טובה ואנחנו קבלנו מהם טובה וגם השוחטים היה להם טובה ואנחנו קבלנו מהם טובה לא נוכל להתיר בלי דעתם. וגם נראה לפענ"ד דשוב חזר הדין דהוה גדר וסייג לרבים ופתח וחרטה לא שייך בזה דכל שהיה לטובת חבירו מה מועיל פתח וחרטה של זה הלא חבירו לא רוצה להתיר וכעין זה מבואר בסי' רמ"א דלא מועיל שאלה על דברים שבינו לבין חבירו. והנה רציתי לחתור אל היבשה ורציתי לומר דדוקא בבשר בהמה היה להקצבים טובה ואנחנו קבלנו מהם טובה שמשלמים אבל אווזות ועופות שאין בעלי שוחטי אווזות משלמים כלום א"כ לא קבלנו טובה מהם ונוכל להתיר מיהו עדיין שייך טובת השוחטים שבודאי היו מקבלים טובה ואנחנו מהם גם כן במה שעי"ז יש להם ישוב דעת יותר כל שיש להם פרוסה בריוח ואף אם נאמר דכיון שמרבים העם להביא שחוטי חוץ ואין להשוחטים שום טובה כעת ואפשר שהם ג"כ יסכימו על כ"פ על האווזות ועופות להתיר עדיין לא מועיל על למפרע וכמ"ש דמה מועיל פתח וחרטה של זה נגד האחר וכמ"ש. וע"כ לפענ"ד אף אם נרצה להתיר מכאן ולהבא ובהסכמת השוחטים מכל מקום למפרע לא נוכל להתיר כיון שהיה למגדר וסייג ונמשך בתר התקנה הראשונה כמ"ש אמנם זה שהיה לו שגגה ולא ידע מהחרם השני הנה אין עליו עונש כיון שלבו אנסו והיה זכור מהתקנה הראשונה ולא ידע מהשניה אף שאי אפשר שלא שמע במשך הזמן מהשניה מכל מקום לא שם לבו לזכור זאת אמנם לענין הכלים כיון שכבר הם אב"י נוכל לסמוך על הכו"פ סי' א' שכתב בשם הכנה"ג דכל שהם אב"י מותרים וגם כאן יש סניפים הרבה אף שאינם מועילים אבל סניפים יש הרבה וכלים שאפשר בהגעלה יגעילו ומה שאי אפשר להגעיל חשוב דיעבד ומותר באב"י וכבר הארכתי בזה במקום אחר ומה ששלח לעניים ולא ידע אם העניים השהו מעת לעת הנה ע"פ טבע השהו מעת לעת שאין לעניים בשר בכל יום אמנם אף בספק נראה לפע"ד דלעניים יש תקנה ע"ד מה שאמרו מאכילין את העניים דמאי וכיון שיש סניפים הרבה וגם החרם בעצמו אינו רק דרבנן ועכ"פ רק הלכה למשה מסיני בספק מותר כמ"ש הרמב"ם ואף שהרמב"ן חולק ועיין בב"י יו"ד סי' רצ"ה לענין ערלה בחו"ל עכ"פ לעניים יש תקנה ודו"ק היטב. אחר שכתבתי כ"ז העידו הרבנים הגדולים שלי דיינים מומחים שהם כתבו בעצמם הכרוז והעידו שלא היה שני כרוזים ותיכף בהכרוז הראשון שנשלח להרב הנכבד הנ"ל והוא הגיהו והוסיף ע"ז שהוא חרם הקדמונים שם היה כתוב תיכף האיסור על עופות ואווזות ומעתה א"צ להרבה דברים שכתבתי כאן וא"כ האיסור ברור וגם הוא ראוי לעונש שסמך על זכרונו וזכרונו כזב לו ודו"ק: