אַל־יֵ֘בֹ֤שׁוּ בִ֨י ׀ קֹוֶיךָ֮ אֲדֹנָ֥י יְהוִ֗ה צְבָ֫א֥וֹת אַל־יִכָּ֣לְמוּ בִ֣י מְבַקְשֶׁ֑יךָ אֱ֝לֹהֵ֗י יִשְׂרָאֵֽל׃
שו"ת חתם סופר
דברי קדשו הגיעוני ע"ד אישים פועלי און השחיתו התעיבו על דברי חז"ל ונוקבים שם ה' ית"ש באותיותיו ולא יתנו מקום לדחז"ל סוף פרק אלו עוברין לא כשאני נקרא אני נכתב לפי ענ"ד מסברא אי אפשר שיהגה השם באותיותיו בכל מקום שנכתב ידו"ד דהרי ידוע ומבואר שזה השם איננו תואר אלא עצם כמו שכת' במורה חלק א' פרק ס"א וסוף פס"ג אעפ"י שמפרשי' אותו על שם שמהוה כל הויות כולן וגם הם לועזי"ן אותו דער עוויגע"ר ר"ל עצם הנצחי' הי' הוה ויהי' לעד בכל זאת איננו תואר אלא עצם כמו שם ראובן אעפ"י שטעם השם הוא כי ראה ה' בעניי וכן הרבה שמות מ"מ אעפ"י שזה טעם קריאתו בתחילה אבל עכשיו שנקרא כך הוא עצם שלו וידוע נמי כי שם העצם לא יסמוך לדבר ע"ד משל אם ראובן הוא שר הצבא א"א לומר ראובן הצבא כי אין יחוס לראובן עם הצבא אבל יאמר ראובן שר הצבא והנה מצינו ידו"ד צבאות ופשטי' דקרא כמ"ד צבאות נמחק דהכוונה שהוא ית"ש אדון הצבאות כולם ואי אמרת בשלמא דאע"ג דכתיב ידו"ד מ"מ נקרא אדני שהוא תואר א"כ נסמך צבאות לאדני כאלו נאמר ידו"ד הוא אדון הצבאות אבל אי נימא כל דכתיב הוי' נקרא ונהגה כן א"כ אין פירוש ושיעור לתיבות אלו כמובן ובתהלים ס"ט כתיב אדני הוי' צבאות הסמיך צבאות להעצם והקדים שם התואר כאלו אמר שר ראובן הצבא והוא דבר שאין לו שחר אבל כשאנו קוראים אותו ההוי' בניקוד אלקים א"ש וכיון שעכ"פ מוכיח דהשמות הנכתבים ידו"ד לפעמים נהגי' אדני או אלקים א"כ הי מינייהו מפקת וקבלת רבותינו תכריע שהחלק יעיד על הכל דלעולם אין ההוי' נהגה בגבולין ועוד אין לנו שום ניקוד מקובל בקריאת הוי' ית"ש כי מה שמצאנוהו פעמים בניקוד אדני ופעמי' בניקוד אלקים הוא לפי המקובל מחז"ל שאינו נהגה באותיותיו אבל הנקודות השייכים לאותיותי' אין אתנו יודע ואפי' במקדש לא הי' יודעי' לקרותו בנקודותי' כ"א המקובלים איש מפי איש כמו שכ' במורה ח"א פס"ב ולזה נתכוון רש"י סוף פרק אלו עוברים גבי סבר רבא למידרשה בפרקא דאע"ג דבעלמא פירש"י ההוגה שם המפורש הוא שם בן מ"ב באותיותי' אין לו חלק לעה"ב ונ"ל דהביאו לזה מה דאמרי' בחלק ק"א ע"ב ההוגה השם באותיותי' בגבולין ובלשון עגה פירש"י בלשון לע"ז אפי' במקדש ואי אמרת בשלמא שם של מ"ב קאמר היינו דשייך איסורי' בלע"ז אפי' במקדש אבל אי נימא דאבדון חלק לעה"ב הוא על מפרש השם באותיותי' כאשר הוא נכתב מה לשון לע"ז שייך בזה משו"ה הוכיח רש"י לפרש דשם מ"ב קאמר מ"מ ס"פ אלו עוברי' א"א לפרש לא כשאני נכתב אלא היינו ד' אותיות ידו"ד ואהא קאמר רבא סבר למידרשי' בפרק' ומאי דרוש שייך בזה וע"כ להודיע נקודותי' וטעמי' ומסיק לעולם כתי' וא"כ כיון שנקודותי' נעלמו ממנו איזה דמות יערכו לו להגותו באותיותי' וקרוב אצלי שבקראו בנקודותי' גם הה"א האחרונה נרגשת במבטא או במפיק או בנקודה אלא שבפי' רשב"ם פ' שמות בכתבו א"ת ב"ש כשהוא ית"ש מדבר בעדו אומר על עצמו אהי' וכשאנו מדברי' עלי' אומרים ידו"ד כמדבר על אחר נסתר משמע דאין הה"א האחרונה נהגה כמו הי' דאהי' יעיי' תוס' יו"ט מ"ב פ"ו יומא ויש בזה מקום עיון פ"ק דברכות ז' ע"ב לא הי' אדם שקראו אדון עד שבא אברהם אע"ה וקראו אדון א"כ כל הראשונים הגו באותיותי' ואי נימא שהם כינו אותו בשם אלקים א"כ הי' לנו לקרות כל השמות שמבראשית עד אברהם בשם אלקים ולא בשם אדני וקושי' זו כלולה בקו' תוס' שם: