וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־הַשָּׂטָ֗ן הֲשַׂ֣מְתָּ לִבְּךָ֮ אֶל־עַבְדִּ֣י אִיּוֹב֒ כִּי֩ אֵ֨ין כָּמֹ֜הוּ בָּאָ֗רֶץ אִ֣ישׁ תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֣ר מֵרָ֑ע וְעֹדֶ֙נּוּ֙ מַחֲזִ֣יק בְּתֻמָּת֔וֹ וַתְּסִיתֵ֥נִי ב֖וֹ לְבַלְּע֥וֹ חִנָּֽם׃
האלף לך שלמה
ומה שהעיר על הזכרת בנוסח הפיוט כ"פ לשון פיתוי והטו"ז כ' שאין לומר כן דפיתוי הוי בדברי שקר בחבורי סה"ח סי' קל"א הערותי בזה והבאתי מקרא מפורש בירמי' כ' פיתני ה' ואפת ובילקוט אמור אשרי העם יודעי תרועה שיודעים לפתות את בוראם בתרועה וגם הבאתי דהסתה הוי נמי לשון שקר כמ"ש כי יסיתך אחיך בן אמך והרי מקרא אומר באיוב ותסיתני בו לבלעו חנם א"כ מוכח דאין קפידא בזה ובזה דחיתי דברי הטו"ז: