וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּאמֶר֮ בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר־נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאָזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל־יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י כָמ֖וֹךָ כְּפַרְעֹֽה׃
שואל ומשיב מהדורא שתיתאה
והנה בשנת תרט"ז אור ליום ו' ויגש הגיעני תשובה מהרבני מוה' יצחק אטלאס מגריידינג באשה אחת שהולידה זכר פטר רחם והגיע העת לפדות ביום וא"ו ויגש אך שקודם לזאת הפילה נפל ואינה יודעת אם הי' אבריו מרוקמים אם לאו והי' קודם עבור ארבעים ימים לטבילתה שלא עברו עדיין ארבעים יום מטבילתה ועתה מה משפט הפדיון אם חייב לפדותו וע"ז נסתפק שני ספיקות והנה הביא דברי עבוה"ג סי' כ"א לענין טומאת נדה והס"ט דחה דבריו ובשבות יעקב ח"א בשם הגאון מוהר"י מילאר ובחוות דעת וס"ט וכבר הארכתי בזה למעלה ויש לפלפל במהרי"ק לענין אבריו מרוקמין ובחבורי כת"י סי' ש"ה הארכתי בזה. אמנם כ"ז לפלפול אבל אח"כ כתב דהבעל אמר שנתעברה זה שלשה חדשים א"כ אין כאן רק משום ספק איבריו מרוקמים הדבר ברור דחייב לפדות כמ"ש המהרי"ק אך בלא ברכה ועיין מהרי"ט אלגזי הלכות בכורות לרמב"ן בדפי הספר דף פ"ו ומ"ש על המהרי"ק:
שואל ומשיב מהדורא קמא
ובשנת תרט"ו אור ליום ד' ויגש נשאלתי ממופלג אחד כמדומה שמו ר' בעריש נכד הרב הצדיק מוה' יעקב מטארניפאהל ז"ל מחזראן אי שייך חזקות בשראנקין שנשכר עפ"י ליצטאציע והשבתי דהדבר דומה למ"ש הב"ש סי' צ' ס"ק נ"א בבית וכיפה וכפר דגם שם שייך חזקות אלו ולפעמים זה שיושב על השראנקין הוא מלוה לבני הכפר וקשה להוציא מידם וגם הוא יצטרך לצאת משם להעיר ושייך פסידא ובכ"ז צ"ע דהא זה חק הקיר"ה להשכיר בכל שנה ושנה ואולי ל"ש חזקה בכה"ג אם אם כבר השכיר על שלש שנים וזה רוצה להוסיף ולקחת מאתו זה ודאי מקרי חזקה.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה
והנה בגוף קושית הפ"י דפסיקת מעות הנדוניא הו"ל ראוי ואין הבעל יורש והא"מ הוסיף בסי' צ' דעכ"פ הו"ל מלות עצמו ומהראוי להיות פלגי כמו בכל מלוה שעמו לפענ"ד נראה כעת דהנה באמת שיטת הרא"ש דכל שכבר זכה בהם ואח"כ הלוותם לו לא מקרי ראוי ודעת הפוסקים דמקרי ראוי הוא דמ"מ כיון שהיא הלוות לאחרים וכל אשראי ספק אתי ספק לא אתי הו"ל ראוי דמי יודע אם תגבם או לא ולכך מקרי ראוי ולפ"ז נראה לי ברור דבמלוה שעמו לא מקרי ראוי אם לותה לו כשנשאת או מן האירוסין כיון שכבר זכה בו דמצד האשה או האב לא מקרי ראוי דהרי כבר זכה בהם עכ"פ שיהיו נ"מ וא"כ לא מקרי ראוי ואף שהלוותם לו בודאי הוא מוחזק ולמה יקרא ראוי דהא קבל אחריות ובשלמא במלוה שלוה ממנה קודם אירוסין ונשואין או שלא פסקו לו להיות שלו בתורת נ"מ בזה שייך ענין ראוי דניהו שהוא מוחזק אבל עכ"פ לגבי דידה מקרי ראוי שהיא אין לה שם מוחזק ומ"ל שלותה לאחרים או להבעל ס"ס ספק אם תגבה או לא אבל כל שפסקה לו בנדוניא או בנ"מ ואח"כ הלוותם לו ודאי מקרי מוחזק דמצדה הרי זכה בה קודם שלוותה ומצדו ודאי מקרי מוחזק ולא שייך בזה מלוה שעמו וז"ב ואף דבשו"ת הרשב"א שהובא בב"י ריש סי' צ' מבואר שאף במלוה שיש לה ביד בעלה לאחר הנשואין מקרי מלות עצמו שהרי כתב כ"ש מה שלותה קודם נישואין. אבל לפענ"ד לולא שאיני כדאי הי' נראה לפענ"ד דבמלות עצמו ודאי מקרי מוחזק ואולי הרשב"א מיירי שלותה לו דבר שלא זכה בתורת נ"מ כגון שנתן לה מעות ע"מ שאין לבעלה רשות כמ"ש למעלה יעו"ש ודו"ק. ועוד נראה לי דפסיקת נדוניא וכן כל נצ"ב דידו כידה הוה כשותפין ולא נקרא מלוה כלל דשניהם יש להם יד והרי גוף הקרקע יכול להוציא מיד הלקוחות לדעת הרבה פוסקים ועכ"פ חז"ל אלמו לשיעבודא דידיה והו"ל כשותף דלא מקרי ראוי כנלפענ"ד ברור. שוב ראיתי בב"ש סי' צ' מ"ש בכוונת הרשב"א אבל לא כתב שום טעם לזה ולפמ"ש הדברים נכונים בטעמם. והנה בגוף דברי המהרי"ו שהבאתי למעלה שכתב דבשח"ז לא אמרינן אומדנא בהודאה והב"ש הקשה מנדוניית חתנים לכאורה ל"ק דשאני הודאה דהודה שכבר נתחייב א"כ לא שייך אומדנא דאדעתא דהכי נתחייב דזה דוקא אם מתחייב להבא שייך אומדנא אבל מה שהודה שכבר נתחייב לא שייך אומדנא דמכל מקום הוא כבר נתחייב וא"כ שוב אין מקום כלל לכל קושיות הב"ש והפלפול בשב יעקב בזה. והנה הב"ש הביא שם בדברי הצמח צדק סי' צ"ו ובלמדי הדברים שנת תרט"ו אור ליום כ"ה ויגש תמהתי דגם שם מכח אומדנא אתינן עלי' דלא כתב רק אם יהיה לו בנים זכרים והרי לא אמרינן אומדנא בהודאה ועיינתי בצ"צ שם ולא מצאתי רק בסי' הקודם סי' צ"ה שם האריך ג"כ בשטח"ז ומצאתי שהרגיש מדברי מהרי"ו ומחלק דבאומדנא דמוכח טובא אמרינן אומדנא בהודאה ג"כ והביא ראיה מדברי הש"ס ב"ב דף קמ"ו ע"ש וא"כ יש לומר דבנדונית חתנים הוה אומדנא טובא וגם מחלק בין אומדנא דמהרי"ו דמלשון השטר מוכח כן ע"ש ובשו"ת עבוה"ג חולק עליו ע"ש בסי' ע"ו וגם הצ"ץ מזכיר שם קצת דבריו ע"ש אך גוף דברי המהרי"ו לא הבינותי דגם שח"ז הוא בדרך חיוב לא בדרך הודאה וצ"ע: