אֹ֣כֶל תִּשְׁבְּר֧וּ מֵֽאִתָּ֛ם בַּכֶּ֖סֶף וַאֲכַלְתֶּ֑ם וְגַם־מַ֜יִם תִּכְר֧וּ מֵאִתָּ֛ם בַּכֶּ֖סֶף וּשְׁתִיתֶֽם׃
שו"ת חתם סופר
ברם דא צריך בי דינא דלא נסבי שכר בטלה מחליצה כלל כי כן נכון שלא לסמוך על דוחקו של רמ"א הנ"ל שלוקחי' עבור המנעל וא"כ אותן שאינם נוטלים פרס ואין כאן כסף רק משיכה יש לעיי' אי סגי למומר במשיכה או דלמא בעי כסף דוקא דלמא קיי"ל גוי בכסף ודינו של מומר כגוי א"נ אפי' דינו כישראל מ"מ דלמא הלכה ישראל קונה בכסף דבר תורה רק משום שמא יאמר לו נשרפו חיטך בעלי' ואפשר במומר לא גזרו לטובת המומר הקונה מישראל, מיהו זה הספק האחרון נ"ל פשוט נהי תחלת תקנה הי' משום שמא יאמר לו נשרפה חטיך בעלי' מ"מ השתא דתקנו אית בי' טובת שניהם לענין יוקרא וזולא ולא פלוג בין מומר לישראל כשר ואך רק אי גוי בכסף מן התורה יש לספק אולי מומר כגוי וקונה בכסף דוקא והנה לפום ריהטא הי' נ"ל ראי' מתוס' עירובי' ס"פ חלון שכתבו רוב קנינים שבתורה הם ע"י כסף ומייתי מדכתי' אוכל בכסף תשברני ודבריהם צע"ג הא האי קרא מיירי מישראל הקונה מן הגוי ע"י כסף וא"כ ממילא נהפוך הוא דישראל מישראל במשיכה ע"כ נראה לכאורה דראיות תוס' מקרא קמא בפרשת דברים אוכל תשברו מאתם בכסף וההוא בעשו כתי' ועשו ישראל מומר הוא כדאמרי' בגמ' גבי ירושה לעשו נתתי וס"ל לתוס' ישראל מומר דינו כישראל לענין קנין ומדקני מני' בכסף ש"מ כסף קונה כן נ"ל: