וַנֵּ֣פֶן וַנַּ֔עַל דֶּ֖רֶךְ הַבָּשָׁ֑ן וַיֵּצֵ֣א עוֹג֩ מֶֽלֶךְ־הַבָּשָׁ֨ן לִקְרָאתֵ֜נוּ ה֧וּא וְכָל־עַמּ֛וֹ לַמִּלְחָמָ֖ה אֶדְרֶֽעִי׃
שואל ומשיב מהדורא רביעאה
שוב מצאתי במהרי"ל בלקוטי מהר"ש בהדיא דגם אחר שהעיד ודן אם נטל שכר בטל הדין והעדות ואף שדן אמת והעיד אמת מ"מ קנס קנסו אותן. אחר כמה שנים זכיתי לספר שאלתות ומצאתי בפרשת דברים שכתב וז"ל ברם צריך למימר מהו למשקל דיין אגר בטילה ומידן גבי עדים לא תבעי לך דהא תנן דשרי למשקל אגר בטילה דתנן אם היה זקן מרכיבו על החמור כי תבעי לך גבי דיין כיון דהו"ל יחיד מומחה ובעי ליה דחוקי נפשא דאפילו אגר בטילה נמי לא לשקול. הנה ממרוצת דבריו ניכר שרצה לחלק דבעדות שרי ליטול אגר בטילה משא"כ בדיין ולא נודע החילוק ועיין בשאילת שלום שם ולפענ"ד נראה דכוונת הגאון דהנה באמת מה דאסור לשקול שכר מצוה היא משום דמה אני בחנם אף אתם בחנם ולפי זה נראה לי ברור דזה דוקא מה שאדם יכול לעשות ביחידי מצוה לעשות בלי שום קבלת שכר אבל מה שא"י לעשות בלי אחר א"כ על אותו אחר א"י לצוות שיעשה בחנם ושוב ממילא הוא ג"כ אינו מצוה בחנם דהא לא יועיל עדותו בלתי האחר ולפי זה זהו החילוק שבין עדות לדיין דבשלמא דיין דיחיד מומחה יכול לדון א"כ עליו בעצמו המצוה והוא מצווה לעשות בחנם אבל על אחר א"י לצוות ולכך בעדות דבעי שנים יכול לקבל שכר וז"ש עדים לא תבעי לך דהא תנן דשרי למשקל אגר בטילה כי תבעי לך גבי דיין כיון דהו"ל יחיד מומחה מבעי' ליה דחוקי אנפשיה והיינו בשביל דהוא יחיד מומחה ולפי זה יצא לנו דע"א לשבועה או במקום שנאמן ביחידי כמו בעדות אשה וכדומה אסור למשקל שכר בטילה ומ"ש הגאון דהא תנן דשרי למשקל אגר בטילה דאם היה זקן מרכיבו על החמור היינו רק לראיה דשרי למשקל שכר בטילה והיינו דשם באמת מבטל ממלאכה ומפסידו אבל בעד ודיין אינו ברור וע"ז אמר דעדים מ"מ יכולים ליקח דאין המצוה עליהם בלבד משא"כ בדיין ודוק. והנה הקצה"ח סי' ל"ד הקשה אם נימא דנוטל שכר כדי להעיד הוא פסול מן התורה אם כן היאך אמרו במוש"ר דאינו חייב עד שישכור עדים ולפי זה אם אמת היה הדבר וסקלוה אף שנטל שכר כדי להעיד ע"ש ולק"מ לפענ"ד לפמ"ש הרשב"א והובא בהגהת ש"ע סי' ל"ד סח"י דדוקא כל שכבר ראה מחויב להגיד ופסול אם נטל שכר אבל ללכת ולראות כדי להעיד זה מותר א"כ משכחת לה בכה"ג שנתן שכר שילכו לראות הדבר שלא מצא דם ואם כן בכה"ג כשר להעיד. ודאתאן עלה ראיתי בשיטה מקובצת בכתובות שם בהא דאמרו ר"י אומר אינו חייב עד שישכור עדים הקשו דאם כן היאך קרי ליה לאו שאב"מ ותירצו דעיקר המלקות על דיבורו קאתי דאין בו מעשה ע"ש והדבר תמוה דהרי בב"ק דף ד' אמרו דמוש"ר דיבורא דאית ביה מעשה הוא ופירש"י דלראב"י דוקא בבעל ולר' יהודה עד שישכור עדים ומשמע דחשיב דיבורא דאית ביה מעשה. ובאמת שזה מקרוב שאל אותי הרב מטויסט מוהר"י קרא ני' דהא במכות קרי לי' לר' יהודה לאו שאב"מ.