שו"ת על דברים לא:יז

בעיה נוספת, מתעוררת בקביעות תעניות על אסונות שפקדונו בגלות. הלא מבינים אנו שכל צרותינו באו לנו "על כי אין אלוקי בקרבי, מצאוני הרעות האלה" (דברים ל"א י"ז). בחטאינו נחרב בית חיינו וגלינו מעל אדמתנו. הרי אנו משולים למת, כי אין חיינו בגלות — חיים, ללא אלוקי אמת ורוח נבואה וחכמה. "ואין לנו שיור רק התורה הזאת", "ואין המת מרגיש באיזמל". אם נבוא כעת לקבוע תענית על השואה — ולא בתשעה באב, אלא ביום אחר שתהיה חומרתו כמוהו — יש חשש שלא נשיג את המטרה של "תשובת אמת", שלשם כך הן התעניות, ואולי, אף נגרום לטעות אצל הבריות לחשוב שאין קשר בין מיתת צדיקים וקדושים, עם ד' בגלות, לבין עזיבתם את שולחן אביהם וחורבן בית המקדש.