שו"ת על ויקרא יח:יח

ואחר שהתבר' דבר זה בא"ר לח"י רוא"י שבקדושין לבד היא אשת איש גמורה וצריכה גט להתירה לשוק נחנו נעלה לבאר הסעיף הה' והוא שאחר שהתברר כל הצורך שקידושי פאלומבא היו קדושין גמורים וקשורה עם מוסקאטו ככלב עד שצריכה גט ממנו כדי להתירה לשוק א"כ ממילא אסור באחותה כל ימי חייה אפי' אם יגרשנה בגירושין מחויבי הדת כי מצא בה ערות דבר עכ"ז אסור באחותה כל ימי חיי הראשונה וגם דבר זה אבררהו בירור שאין אחריו כמוהו באופן שלא ישאר ריח ספק למבקש האמת וגם הדובר שקרים יכבוש פניו בקרקע ואחר ימלא פיהו חצץ ותחילת דבר אני אביא כל מ"ש מוני המצות ואחר מ"ש כל הפוסקים אשר בית ישראל נכון עליהם ובזה ניתן גמר טוב למאמרנו זה ויצא הראשון אדונינו המימוני בס' המצות מצות ל"ת שמ"ה כתב וז"ל הזהירנו מגלות ערות אחות אשתו בחיי אשתו והוא אומרו ואשה אל אחותה לא תקח והעובר על לאו זה בכרת אם הוא מזיד ובשוגג יקריב קרבן חטאת קבועה ע"כ והנחמני ז"ל שמנהגו להגיה איזה דבר אם אינו נראה לו כאן שתק ולא הגיה כלום מזה משמע שהודה לו בכל דבריו וכמו שכן כתב איהו גופייהו בחבורו ע"הת וז"ל לצרור לגלו' ערות' עליה בחייה כאן יפרש הכתוב טעם האיסור ויאמר שאינו ראוי שתקח אשה אל אחותה לצרור אותן זו בזו כי הן ראויות שתהיינה אהובות זו לזו לא שתהיינה צרות ולא אמר כך באשה ובתה ואמה ובתה כי הנה שאר ואסורות אפילו לאחר מיתה עכ"ד הרמב"ן בפי' ע"הת השני הוא רבינו משה מקוצי בסמ"ג במצות איסורי ביאה מצוה ק"ח וז"ל אחות אשה מנין שנאמר בויקרא ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה וענש בסוף הענין באומרו ונכרתו הנפשות העושות ותנן ביבמות דמ"ט אשתו שמתה מותר באחותה והטעם מפני שלא אסר הכתוב אלא בחייה מוכיח בקידושין דס"ז ששני מקראות נכתבו באחות אשה א' לכתחי' שאסור לקדשה דכתיב לא תקח לא תקדש ואחד בדיעבד שאם קידש אותה אין קידושין תופסין לו בה ולוקה עליה דכתיב ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ולא לקרובים וכו' וכל העריות הוקשו לאחות אשה חוץ מהנדה כדאמרו התם (דס"ז וס"ח) מזה המקרא כי כל אשר יעשה מכל התועבות האל הוקשו כולן לאחות אשה עכ"ר ואבאר דבריו אחרונים אלו כי באו בקיצור מופלג בהרחיב מ"ש בגמרא על זה שהנה בגמרא השתדלו להכריח שאין קידושין תופסין בשאר עריות מפני שלא בא הדבר מפורש במקרא ואמרו שהיה סלקא דעתין לומר דאפי' דהם אסורות שאר עריות עכ"ז הוה אפשר לומר דקידושין תופסין בהם וצריכות גט יען לא בא הציווי בפירוש לא תקח כמו שבא באחות אשה וע"ז דנו בגמרא הקש משובח ואמרו מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ומצינו בפירוש לא תקח שר"ל לא יהיה בה דין קידושין ואם קידש אין תופסין ואינה צריכה גט אף כל שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת אם קידש לא תפיסי קידושין דמהיכא תיתי לחלוק בין העריות כל שאין הפרש כמלא נימא? וע"ז הקשו בגמרא תינח שאר עריות דהם שוים לאחות אשה באיסורים ועונשם יכול אתה להקיש שאין קידושין תופסין בהן מפני כי שוים בכל מכל וכאמור אבל באשת איש ואשת אח אעפ"י שהן עריות ועונשם שוים עכ"ז אני אומר דאם קידש אדם דעלמא אשת איש או האח קידש את אשת אחיו בחיי אחיו דיהיו תופסין קידושין ויהיו צריכים גט והטעם בזה הוא שכיון שלא התברר במקרא לא תקח ואתה בא ללמדו מאחות אשה בהקש א"כ צריך שיהיה הקש גמור בכל פינות חלקיו כמו שהוא באמת בשאר עריות שלמדת אבל אשת איש ואשת אח אינו הקש גמור לאחות אשה ונבאר הדברים איך אינו הקש גמור בב' עריות הללו. הנה אשת איש יש לה התר בחיי האוסרה שהוא הבעל והיינו אם גירשה בגט מותרת לאחר בחיי הבעל ואחות אשה אפילו גירש את הראשונה שהיא גורמת האיסור באחותה עכ"ז אסור ליקח את אחותה דבחייה אמר דחמנא וא"כ אני אומר באשת איש שקיבלה קידושין מאחר אפי' דאסורה לו עכ"פ יהיה צריכה גט כיון דעכ"פ היא ראויה לקבל קידושין בחיי בעלה אם יגרשנ' וע"ז אין להביא ראיה מאחות אשה דהתם אני אומר שאני שאפי' יגרש את הראשונה אסור בשניה כל זמן שהראשונה בחיים חייתה ואשת אח ג"כ אין לו דמיון גמור עם אחות אשה דעכ"פ באשת אח יש לה היתר במקום מצות יבום נמצא דיש לה שעת היתר במקום מצוה וע"ז אני אוכל לומר דתפסו קידושין אפי' בשעת איסורא וצריכה גט אבל באחות אשה אין לה שעת היתר במקום מצוה ר"ל דאם ב' אחיות נשואות לב' אחים ומת האח האחד בלי בנים האח הב' כיון דנושא אחות אשת אחיו המת אסור במצות יבום ופטור מן החליצה ג"כ וע"ז סברא היא שגם בחייה אין תופסין קידושין לא כן באשת אח דמצינו בה הקולא הנז' דיש לה היתר במקום מצוה וע"ז השיבו שם בגמרא דאפי' דהפרכא הזאת היא הגיונית ומקובלת על לב עכ"ז ראוי לומר שגם באשת איש ואשת אח אין קידושין תופסין בה בשעת האיסור יען בסוף אותה פרשה כלל כל העריות בפסוק אחד ותארן בתואר מגונה אחד וענש עליהן בעונש אחד והוא אומרו כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו וכיון שאחות אשה ושאר עריות ואשת איש ואשת אח לכולן בשם יקרא תועבות ובכרת והסקיר את כולן בסקירה דין הוא שלא נביט אל ההפרש הקטון הזה שיש בין אשת איש ואשת אח לאחות אשה ושאר עריות ובכמו שבאחות אשה ביאר בו הכתוב לא תקת שר"ל לא יהיה לך בה קיחה דהיינו קידושין ואם קידש אין תופסין ואינה צריכה גט כמו בשאר עריות גם א"א ואשת אח הם כיוצא בה ואין קידושין תופסין בה זהו תכלית מה שביארו בגמ' והסמ"ג קיצר בדבריו וסמך על מ"ש בגמרא. ואל יאשימני הקורא התלמודיי שאני מאריך בדברים גלויים וידועים כי זכותי בקופתי והוא דכיון שהדבר הזה ניתן להעתיקו איטלקית אם נעתיק דברי הסמ"ג כמו שהם יתראו דבריו לעין הקורא כגזרו' בלי טעם או בדמיונות בלי צודקות ע"ז הרחבתי הדיבור להראות לכל מבין עם תלמוד כי הדברים בנויים על אדני חכמת ההקש והסברא והשיקול הדעת המכריע וכמו שכבר כתבתי במקום אחר שמלאכת הגמ' אינה אלא כי אם להראות שתורה שבע"פ המקובלת מחכמי המשנה ומעלה לא זאת שלא יתנגד לתורה שבכתב אלא אדרבא אם נדקדק היטב בחכמה ובעומק פשט הלשון נמצא הכל מפורש ושום שכל והדברים ארוכים אין כאן מקומם:

הג' הוא הרב ר' אליעזר ממיץ ז"ל בס' המצות שלו נקרא יראים כתב במצוה רי"ו וז"ל הזהיר הכתוב על אחות אשה בויקרא דכתיב ואשה אל אחותה לא תקח לצרור וכו' וענש בסוף הענין בכרת דכתיב ונכרתו וכו' ולאחר מיתתה מותרת דתנן ביבמות אשתו שמתה מותר באחותה וטעמא דכתיב בחייה הא לאחר מיתה מותרת והמקדש עובר בלאו דכתיב. לא תקח. לא תקדש וכו' וכל שאר עריות חוץ מהנדה הוקשו לאחות אשה דלא תפסי בהו קידושין:

ומעתה אשלם את נדרי להביא גם סברות גדולי הפוסקים אשר בית ישראל נכון עליהם שכן הסכימו להלכה ולמעשה ולא אביא כי אם מגדולי גדוליהם כי הא לאו הכי יכלה הזמן וכמו שכתב מוהרשד"ם ח"מ סי' מ"ה וז"ל וא"כ היינו עושים לכל כיוצא בזה אין ספק היינו צריכים לחזור ולהעתיק הספרים פעם אחרת אלא שמילתא קשה כזאת היא מילתא דלא שכיח ע"כ כן אני אומר דמילתא קשה כזאת להתנגד אל דבר מפורש בתורה בשאט בנפש ולבקש עליו בכלי דתו' ולדון בב"ד אחרי' שלא מאומתו דברים דתיים רוחניים הוא באמת מילתא דלא שכיח אחת לששים או לשבעים שנה ה' ינקום נקמת דתו הקדושה ואבא אל המכוון הנה הרמב"ם בס' היד החזק' פ"ב מה' איסורי ביאה ה"ז וט' פסק וז"ל כיון שקידש אדם אשה נאסרו עליו מקרובותיה שש נשים וכו' וכן אחות אשתו ערוה עליו עד שתמות אשתו בין אחותה מאמה בין אחותה מאביה בין מן הנישואין בין מן הזנו' הרי זו ערוה עליו ע"כ וכן פסק הטור א"הע סי' ט"ו אחות אשתו אסור לו מן התורה כל זמן שאשתו קיימת ולא שנא אם היא אחותה מן האב או מן האם ואפילו גירש את אשתו אבל לאחר מיתת' מותר באחותה ע"כ ופירש מרן מוהר"י קארו בפי' הנקראת בית יוסף וז"ל אחות אשתו אסורה מן התורה כל זמן שאשתו קיימת כן כתוב בויקרא ואשה אל אחותה לא תקח לצרר וכו' עליה בחייה ומ"ש ואפילו גירש את אשתו אבל לאחר מיתתה מותר באחותה כן משמע ודאי מדכתיב עליה בחייה וכן מבואר במשנה פ' האשה רבא עכ"ד וכן פסק מוהר"י קארו גופיה בש"ע א"הע סי' ט"ו סעיף כ"ז וז"ל אחות אשתו אסורה לו מן התורה כל זמן שאשתו קיימת לא שנא אם היא אחותה מן האב או מן האם ואפילו גירש את אשתו אבל לאחר מיתתה מותר באחותה וכל המגרש אפי' מחמת קול (ר"ל שהיו הקידושין קול בעלמא ולא היו בעולם ולא נבראו מעולם עכ"ז כיון שניתן גט) נאסר בקרובותיה: