שו"ת על זכריה ד:א

יא ובזה יבואר מאמרם במדרש (ב"ר פ"ג) רשב"י שאל לרשב"ן כו' מהיכן נבראת האורה א"ל מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשמלה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו כו' ר"ב בשר"י אמר ממקום בהמ"ק נבראת האור' כו' והוא כמ"ש בספרי מגדיל ישועות בביאור מאה"כ (שמות י) ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חושך על הארץ מצרים וימש חושך ויט משה וגו' לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם. וביארנו שם ע"פ מה שידוע שהתגלות זוהר האור הבהיר מכהה עין החלוש' ומחשיך בפני' ביותר וכן התגלות הכחות האלהיים ורצונו ית' לבלתי ראוים לה מכהה כחם ומחליש מציאותם שלכך ראה ה' כי טוב לעולם שתתנהג במכסה הטבע פרש ענן למסך בפני זוהר האור הצח ולכך נאמר) ישעי' ס) כי הנה החושך יכסה ארץ וגו' ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה שלעתיד יופשט לבוש מעטה הטבעי המחשיך בפני זוהר התגלות אורו ית' כמ"ש וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בארץ ונגד זקניו כבוד שהמאורות המלובשים בלבוש מעשיי נברא יתפשטו ממלבושיהם ותשאר האור שנברא ביום הראשון שהמאמר עצמו הוא שיאיר כמש"ל והוא האור האלהי הצח רק הוא לבדו ישאר וכבוד ה' בהגלותו עליך ירא' ויומשך מזה חושך לכופרים באמיתותו כאשר יחשיך זוהר נצוצי הברק לרוב זוהרם אבל הצדיקים המאמינים באמיתותו ית' יסתכלו באור האלהי באיספקלרי' המאיר' וזהו נגד זקניו כבוד כי הכל כל עומת שיטהרו הגופים ויעמדו בתכלית הטהר' והזיכוך וכמ"ש (זכרי' ד) וישב המלאך הדבר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו ויאמר אלי מה אתה רוא' ואומר ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגלה על ראשה ושבעה נרותיה עלי' שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה ושנים זיתים עלי' אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה ויען המלאך הדובר בי ויאמר הלא ידעת מה המה אלה ואומר לא אדוני ויען ויאמר אלי לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות והגדתי במקהלות בדרוש הנזכר ע"פ מ"ש במדרש (במדבר רבה פ' בהעלותך) ע"פ בהעלותך את הנרות וגו' זש"ה ה' חפץ למען צדקו וגו' א"ל הקב"ה למשה לא בשביל שאני צריך לאורה הזהרתיך על הנרות אלא לזכותך כו' ולא עוד אלא אם אתם זהירים להדליק את הנרות לפני אני מאיר לכם אורה גדול' לע"ל לכך נאמר קומי אורי כי בא אורך והלכו וגו' כי כבר ידוע שכל ענין המקדש וכליו הם רק ציורי האדם בגופו ונפשו כמו שהארכתי בזה במ"א. (ועיין בנפה"ח להגאון מאור הגולה מוהר"ח ז"ל מוולאזין בשער א) והי' ענין המנור' והשמן הנתון בה רומזים ביחוד על הגוף ונפש שגוף המנור' רומזת על גוף האדם ולכן יש בה חמשה חלוקות יריכה קנה גביעיה פרחיה וכפתוריה והם נגד חמש מדריגות שבגופות כהנים לוים ישראלים נשים וכל שארי המתדבקים באמונ' ומצותה שתהי' כולה עשת אחת לא שיעשנ' חוליות ופרקים ויחברנה שזה רומז כי אין גופות כללות בני אדם יכולים להגיע לשום שלימות ומעלה תכלתיית אלא בהיות השלום והחיבור מצוי ביניהם יחוד אמיתי בלי תתפרד לעולם וצריכ' שתהי' כולה זהב טהור כי הזהב הוא המוצק היותר יקר שבמוצקים שנעשה ממעבה האדמה אחר הטורח ועמל רב לצחצחו לזככו ולהטהרו וזה רומז שיש ביד האדם ושמחויב בדבר להשיב עפר אדמת חומר גופו מצרף ומטהר כבחון הזהב הטהור וזה ענין מ"ש (איוב כח) כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה הוכיח במישור שיש בכח האדם להטות מהות גופו עפר מן האדמה לכל אשר יחפוץ כמו שיש בכח האדם לזכך את העפר לד' מיני מתכות הללו ואכ"מ להאריך בזה ושלש' קני המנור' מצידה האחד ושלש' קנים מצידה השנית רומזת לשלשת מעלות המיוחדים באדם ונמשכים מכחות גופו שהם הדיבור והמעשה והמחשבה שהם כולם שנים שנים טוב ורע לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו וצריכים שיהיו פונים כולם לצד אמצעה של מנורה כי כל ששת המעלות שלימיות האלו שבאדם צריכים שיהיו כולם פונים למרכזו האמצעי שהוא הנפש העליונ' וכמ"ש ולעבדו בכל לבבך בשני יצריך ביצה"ט וביצה"ר והשמן הנתון בנרותי' רומז על התורה שהיא בית קיבול האורה האלהית שהוא הדלקת הנרות וע"י אש הנאחז בשמן שבמנורת הזהב. גם זהב המנור' מבהיק ביותר כידוע זה במוחש וזה רומז שע"י השפע אור הקדוש' האלהית הנאחזת בשמן זו תורה שאדם לומד ומקיים מצותה ממשיך זוהר גדול אל גוף האדם לטהרו ביותר עד שילכו רבים לאורו אבל צריך שידליקנה האדם כי שפע האור האלהי נמשך על ידי קדימת מעשה האדם והכנתו הטובה וכוונתו הרצויה ועוד יש לנו בעזה"ש דברים טובים ועניינים נכוחים למבין בענין זה רחב ידים בהצעות רבות אפס שאכ"מ) והוא מה שהבטיחנו יוצרינו על זמן העתיד בעת התחיה שיתבררו ויתלבנו גופות בני אדם טהרה יתירה להשיג בו ית' השגה גדולה כמו שכתבתי במ"א מזה באורך קומי אורי כמו בר נוכח האור האלהי ואומר את אור שלי קומי להאיר לארץ ולדרים עלי' כי בא אורך שאור האדם וטהרתו כבר בא (וביאור דברי המדרש בשלימותו אפס מקום לבאר כאן ויבואר במ"א אם יגזור ה' לחיים ויעזרני להוציא לאור ספרי שעל הדרושים) וכל הענין הזה ראה הנביא ואמר ויערני כאיש אשר יעור משנתו והוא מה שראה ענין התחיה העתידה ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו וראה והנה מנורת זהב כולה שכל הגוף מצרף ומטהר כזהב וגולה על ראשה כמ"ש צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם כו' ואמר ושבעה נרותיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות וגו' כמו שכתבתי למעלה שהנפש העליונה היא חותם תכנית ציור הנחתם גוף ונפש היסודי וכל אותם ששת קני המנורה שבכחות הגוף ונפש היסודי ישנם גם בנפש העליונה וגם הם פנים למרכזים האמצעי שהוא נפש העליונה שבעליונים המחיה אותה והוא הסיבה הראשונה כמ"ש ואתה מחיה את כולם נמצאו גם הם שבעה וזהו שבעה נרותיה עליה שבעה ועוד שבעה כמ"ש חותמו של הקב"ה אמת והיא התורה אשר היא חותמו אמת שכמו שיש בענין האדם גוף ונפש וכן בכל הדברים כמבואר למעלה כן יש גם לנפש העליונה נפש יותר עליונה שהיא חותמה והוא התורה שאחז"ל שהייתה כלי אומנתו של יוצר בראשית שהיא ציור הכל והכל נחתם ממנה כמו הנחתם מן החותם שהיא רצונו ית' כמ"ש אנכי אנא נפשי כתיבת כו' נפשי ר"ל רצונו כמ"ש מה תאמר נפשך ואמר שאני בעצמי כתבתי רצוני על ספר זה ורצונו ית' הוא חותם הכל מציר כל המציאות בציורם תבניתם ותכונתם ולכן כל הנבראים מחוייבים להנהיג דרכם על פיה וכשנעשה איזה קלקול בציור צורת הנפש והשכלתו אין מקום לתקן ציור הצורה ולהעמידה על תיקונה אלא על ידי עסק התורה כמו שאם נתקלקלו צורות אותיות הנחתם א"א לתקנו אלא ע"י אותו חותם עצמו שנחתם בו מתחילתו שחוזר ומטביע הצורה כבראשונה וכבר ביארנו בכ"מ שאם היות שגם שארי חכמות רבות פועלים הרבה בציורי הצורות אולם אינם חותמות כוזבות שמטביע ציורי צורות נכזבות ושקרות אבל חותמו של הקב"ה שהטביע בה הוא ית' היודע יצרינו (עי' מסילת ישרים להחסיד האלהי רמ"ח לוצאטי ז"ל) הוא חותם אמת מחתים ומטביע ציורי צורות אמיתיות ונכוחות וישרות ולכן הייתה גם היא שבעה ספרים חצבה עמודיה שבעה ג' מזה וג' מזה וספר ויהי בנסוע הארון וגו' קומה ה' וגו' שובה ה' וגו' באמצען שכולם פונים אל הארון הברית משכן כבוד ה' ית' שמשם נתייחדו הדיבורים ממנו ית' וזה ענין הנוני"ן המנוזרין שקודם לספר זה ואחריו פונים אליו שכל הששה ספרים אשר מזה ומזה פונים למקום שהדיבור יוצא והשבעה ספרים האלו הם השבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה הם שבעה נרות שבמעלה הנפש העליונה כמש"ל שהם מקבלים שלימותם מן התורה ושנים זתים עליה אחד מימין הגולה וגו' הם שני היצרים יצר הרע ויצר הטוב שמהם נמשך כל עיקר השמן הטוב כמו הזתים המושכים שמן שהם לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו הנה בעת התחיה יהיו גם שניהם לעטרת תפארת שישלימו שניהם לעבודת קונם וממראה זאת הראו לו כי לא בחיל ולא בכח יהיו כל העניינים נעשים כי אם ברוחו ית' (והרבה יש להאריך בכל הפרטים האלו יהי' לעת מועד שמור במ"א נבאר יותר בעזה"ש) ולזה הבטיחם הנביא בשם ה' (ישעי' ל' כ') והיו עיניך רואות את מוריך ולא יכנף עוד מוריך וגו' שכל עוד שהגוף אינו מנוקה כ"כ אינו יכול לקבל מחזה שדי כי זוהר האור הגדול מכניף ומכהה הראות אבל כשיטהרו הגופים תכלית הטהרה יביטו באור צח ולא יכשלו בחזיונם וכן הי' הענין בחושך שבמצרים שהיא המכה האחרונה שלפני מכת בכורות שנאמר בה ועברתי בארץ מצרים וגו' אני ה' וארז"ל שנגלה עליהם מלך מה"מ הקב"ה בכבודו ובעצמו ר"ל שתחילת ההתגלות הי' בכבודו שהוא פמליא שלו והוא כל סדר ההנהגה שהיה עד מכ"ב ולבסוף בעצמו כביכול והי' התחלת גילוי עצמותו בעת מכת חושך (ולטעם זה לא הי' בשורת מכת בכורות דיבור בפ"ע רק בעת שעמד משה לפני פרעה על ענין מכת החושך נאמר לו אז עוד נגע אחד אביא על פרעה וגו' כי כבר התחיל לבוא ולהתגלות ואמר שבבואי אביא עמו עוד נגע אחד על פרעה וגו' ואכמ"ל פה) והוסר המסך הטבעי והי' אור גדול התגלות עצם האור מהתפשטות הרצון האלהי וז"ש וימש חושך כלומר שיוסר החושך ויתבטל המעטה המוחשיית המלובשת על האור הראשון וישאר האור העצמי המופשט ועי"ז יהי' חושך אפילה בכל ארץ מצרים שלא יוכלו להביט במראה האור הבהיר הזה והוכהה מאור עיניהם ע"ד שנאמר תחשכנה עיניהם מראות ועי"ז אבדו כחם ונשארו כמתים ממש ולא קמו איש מתחתיו כמו המוכים מזוהר הברק שמבריק הרבה אבל לכל בני ישראל הי' אור במושבותם שנעשה ונהיה להם אור חדש והוא האור הראשון המופשט ועי' ספרי זרוע נטויה ביד חרוצים בביאור מ"ש חז"ל אנכי נוטרייקין אנא נפשי כתבית יהבית שהתורה בציורה חכמתה היא ציור מדותיו ורצונו ית' וכבר מבואר מדברינו אלה פה שהאור הראשון הוא עצם רצונו בלי שום מאיר זולת הדיבור שהוא התגלות רצונו הוא האור אלא שעד עתה הי' רצונו ית' כמוס עמדו ולא הי' מקום להיות מושג כלל כי מאמר בראשית הוא רק מחשביי כמש"ל וע"י מפתח פומי' בדיבור יהי אור לן הוה נהורא התחלת הצמצום ליתן מקום לנבראים להשיג קצות דרכיו ורצונו ית' וידיעת רצונו הוא ידיעת עצמותו כי הוא ית' ודעתו ורצונו אחד ולכן העשרה מאמרות ועשרת הדברות הכל אחד כמבואר בדברינו למעלה כי שניהם אחד גילוי רצונו ומדותיו ית' וכן כלל הבריאה וידיעת אמיתות החכמה האלהית תוכן אחד וכוונה אחת להם לאחזי יקריה ושולטניה דאיהו רב ושליט כו' והוא עצמו התגלות אלהותו ית' וזה ענין האור הראשון שנאמר במאמר יהי אור כלומר יתגלה אלהותי ורצוני והוא ע"י מה שכיס' הודו ונתעטף במדותיו ית' שהתחיל לצמצם והוא מעטה התורה והחכמה האלהית כי היא שמלתו ית' כביכול אשר יתכסה בה ויכסה זוהר עצמותו הבלתי מושג כדי שיוכל להיות מושג ומזה הבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו שע"י מעטה החכמה האלהית האמיתית שהוא האור המאיר לגלות מדותיו מזה הי' מושג לבריותיו ושוב שאל מקמי כן מאי הוי אמרין כלומר כיון שהאור שבמאמר הראשון הוא הרצון שנתגלה ע"י התורה והוא כוונת רצון הבריאה אם כן קודם שנתגלה שמלתו זאת כלומר קודם שניתנה התורה היאך נתגלו מדותיו ורצונו ית' והשיב ר"ב ממקום בהמ"ק כו' כלומר על ידי עבודת היחידים שבכל הדורות במקום הר המוריה הר יראה שמשם הושתת העולם ושם נתגלה רצונו ומדותיו ית' על ידי מעשה הקרבנות שהקריבו היחידים בדורם ונתקבלו כמו אדה"ר והאבות בינה זאת כי הדברים עמוקים וצריכים ביאור רחב ואכ"מ: