וּמִמַּ֗עַל לָרָקִ֙יעַ֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־רֹאשָׁ֔ם כְּמַרְאֵ֥ה אֶֽבֶן־סַפִּ֖יר דְּמ֣וּת כִּסֵּ֑א וְעַל֙ דְּמ֣וּת הַכִּסֵּ֔א דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם עָלָ֖יו מִלְמָֽעְלָה׃
באר שבע
כל עשר ספירות בכלל נקראות פנים אבל יש פנים למעלה מפנים עד פני מלך עליון הנקרא כתר והם נחלקו לג' מעלות והמעלה הראשונה נקראת אנפי רברבי והם כתר חכמה ובינה והמעלה השנית נקראת אנפי זוטרי והם גדולה גבורה ת"ת וזעיר אנפין הוא ת"ת ביחוד והוא פני יעקב החקוק בכסא הכבוד כי הוא מדתו ויעקב נקרא ג"כ קטן וזאת הספירה נקרא אדם והוא האדם הגנוז בסוד תקוני הזקן המוזכר בספר הזוהר והוא האדם העליון הרמוז במראות יחזקאל ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם וכו' כי יחזקאל ראה במרכבה תחתונה הרומזת למרכבה עליונה ועליו כתיב נעשה אדם בצלמנו וכו' כי ספירת כתר נקרא אדם עילאה לפי שהוא ראש האצילות וסובב וסובל את כל הספירות וזאת הספירה ת"ת הוא ראש עולם הבנין וסובב וסובל את כל הספירות התחתונים בשליחותו ושלוחו של אדם כמותו לכן אמר ספירת כתר נעשה אדם בצלמנו וכו' דהיינו זאת הספירה ת"ת ובו כלולים ד"ן שמות ההוי"ה בסוד ד"ן אנכי וכו' בסוד ע"ב תיבות ורי"ו אותיות החונות על הים על הדרך האמצעי מג' דרכים הרמוזים בצירוף שם ע"ב אותיות שהם חסד דין ורחמים לפי שזאת הספירה ת"ת הוא קו המכריע כמפורש בספר הזוהר בפסוק ויסע ויבא ויט וזאת הספירה נקרא ישראל סבא כי הוליד י"ב שבטים העליונים והם י"ב צנורות עינות מים היוצאים מן המקור שם העצם יהו"ה הרומז לזאת הספירה ת"ת ואלו הם יהוה יוהה יההו היוה הויה ההיו ויהה והיה וההי ההוי היהו הוהי והם י"ב חותמות של הקב"ה והם י"ב שבטים לשבטי ישראל כי חלק י"י עמו יעקב חבל נחלתו וזאת היא נחלה בלי מצרים כשעולה למעלה למעלה עד כתר שאין שום שר משרי החיצונים של האומות ע"א שולט שם כלל ועל כן אין מזל לישראל והוא בעל השיבה שנאמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן שקנה חכמה ובשם זה הרומז לת"ת ניתנה התורה וזהו סוד מה שאמרו רז"ל בפרק הרואה והתפארת זו מתן תורה.
שו"ת במראה הבזק חלק שביעי
מאחורי דברים אלה עומד הרעיון, המפורש בדבריו של "מעשה חושב", שהמשכן ובית המקדש הנם "מרכבה התחתונה", המקבילה ל"מרכבה העליונה" שראו ישעיהו ויחזקאל – רעיון הבא לידי ביטוי במקורות נוספים27ראשית נציין את הפסוק המפורש בדברי הימים א' (כח, יח): "ולתבנית המרכבה הכרבים זהב לפרשים וסככים על ארון ברית ה'". ובפירוש המיוחס לרש"י: "ולתבנית המרכבה – הם הכרובים שהשכינה רוכבת עליהם" וב"מצודת דוד": "תבנית המרכבה – וחוזר ומפרש שהם הכרובים שעמדו בארץ, להיות פורשים כנפיהם לסכך על הארון, והיו דומים למעשה חיות המרכבה, אשר פני אדם להנה, כי גם אל הכרובים היה פני תינוק". הרי לנו ההשוואה בין הכרובים שבמקדש לאלו שבמרכבה – בצורה, בכינוי "מרכבה" וב"תפקיד": "שהשכינה רוכבת עליהם".
בכמה מקומות (שמואל א' ד, ד; שמואל ב' ו, ב; מלכים ב' יט, טו; ישעיהו לז, טז; תהלים פ, ב; צט, א; דברי הימים א' יג, ו) מכונה ה' "יושב הכרובים" – ביטוי רב משמעות היכול להתייחס הן ל"מרכבה" והן לכרובים שבמקדש. ביחזקאל, לקראת סופו של חזון המרכבה, נאמר (יחזקאל א, כב-כו): "ודמות על ראשי החיה רקיע... וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה". ועיין ב"מצודת דוד": "דמות כמראה אדם על הכסא ממעל – והוא רמז על האל יתברך". על בית המקדש נאמר הביטוי "הדום רגליו" של ה' (תהלים צט, ה; קלב, ז; איכה ב, א; דברי הימים א' כח, ב), עיי"ש בכל המקומות ובמפרשים, וכן בגמרא (מכות כד ע"א): "ואנו בית הדום רגלי אלוקינו שרוף".
דברים אלה מתחברים לכתוב בישעיהו סו, א: "כה אמר ה', השמים כסאי (= המרכבה) והארץ הדם רגלי (=המקדש)". עיין גם באבן עזרא (דברים לג, ג): "שילכו אל המקום ששם הארון, שהוא הדום רגלי השם". יתר על כן, לא רק הכינוי "הדום רגליים", המקביל ומשלים את הכיסא, אלא גם הכינוי "כיסא" עצמו מתייחס גם לבית המקדש, כמו למרכבה העליונה – עיין בירמיהו יז, יב: "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו".
עיין עוד ביחזקאל מג, ז: "את מקום כסאי ואת מקום כפות רגלי אשר אשכן שם בתוך בני ישראל לעולם", וביאר הרד"ק: "את מקום כסאי ואת מקום כפות רגלי אשר אשכון שם – כאילו אמר זהו אשר אשכון שם, ואמר מקום כסאי כי בה"מ מכוון כנגד כסא הכבוד: ומקום כפות רגלי – על דרך 'והארץ הדום רגלי', ודעת רז"ל כי בית המקדש נקרא 'כסא', כמו השמים, כמו שכתוב: 'כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו'".
כמו כן בישעיהו ו, א, בנבואה המקבילה לחזון המרכבה של יחזקאל, נאמר: "בשנת מות המלך עזיהו ואראה את ה' ישב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל", ומפרש רש"י: "ראיתיו יושב על כסא בשמים ורגליו בהיכל הדום מרגלותיו, בבית המקדש" והרד"ק כתב: "ההיכל הוא היכל בית המקדש, או פירוש ההיכל – השמים, כמו 'ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו'"..
בכמה מקומות (שמואל א' ד, ד; שמואל ב' ו, ב; מלכים ב' יט, טו; ישעיהו לז, טז; תהלים פ, ב; צט, א; דברי הימים א' יג, ו) מכונה ה' "יושב הכרובים" – ביטוי רב משמעות היכול להתייחס הן ל"מרכבה" והן לכרובים שבמקדש. ביחזקאל, לקראת סופו של חזון המרכבה, נאמר (יחזקאל א, כב-כו): "ודמות על ראשי החיה רקיע... וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה". ועיין ב"מצודת דוד": "דמות כמראה אדם על הכסא ממעל – והוא רמז על האל יתברך". על בית המקדש נאמר הביטוי "הדום רגליו" של ה' (תהלים צט, ה; קלב, ז; איכה ב, א; דברי הימים א' כח, ב), עיי"ש בכל המקומות ובמפרשים, וכן בגמרא (מכות כד ע"א): "ואנו בית הדום רגלי אלוקינו שרוף".
דברים אלה מתחברים לכתוב בישעיהו סו, א: "כה אמר ה', השמים כסאי (= המרכבה) והארץ הדם רגלי (=המקדש)". עיין גם באבן עזרא (דברים לג, ג): "שילכו אל המקום ששם הארון, שהוא הדום רגלי השם". יתר על כן, לא רק הכינוי "הדום רגליים", המקביל ומשלים את הכיסא, אלא גם הכינוי "כיסא" עצמו מתייחס גם לבית המקדש, כמו למרכבה העליונה – עיין בירמיהו יז, יב: "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו".
עיין עוד ביחזקאל מג, ז: "את מקום כסאי ואת מקום כפות רגלי אשר אשכן שם בתוך בני ישראל לעולם", וביאר הרד"ק: "את מקום כסאי ואת מקום כפות רגלי אשר אשכון שם – כאילו אמר זהו אשר אשכון שם, ואמר מקום כסאי כי בה"מ מכוון כנגד כסא הכבוד: ומקום כפות רגלי – על דרך 'והארץ הדום רגלי', ודעת רז"ל כי בית המקדש נקרא 'כסא', כמו השמים, כמו שכתוב: 'כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו'".
כמו כן בישעיהו ו, א, בנבואה המקבילה לחזון המרכבה של יחזקאל, נאמר: "בשנת מות המלך עזיהו ואראה את ה' ישב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל", ומפרש רש"י: "ראיתיו יושב על כסא בשמים ורגליו בהיכל הדום מרגלותיו, בבית המקדש" והרד"ק כתב: "ההיכל הוא היכל בית המקדש, או פירוש ההיכל – השמים, כמו 'ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו'"..