זֹ֥את הַתְּרוּמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר תָּרִ֑ימוּ שִׁשִּׁ֤ית הָֽאֵיפָה֙ מֵחֹ֣מֶר הַֽחִטִּ֔ים וְשִׁשִּׁיתֶם֙ הָֽאֵיפָ֔ה מֵחֹ֖מֶר הַשְּׂעֹרִֽים׃
שו"ת מהרי"ט
אלא כך הוא עיקרו של דבר בפירות של ישראל הגדלים בקרקע שלו מפריש תרומה גדולה תחלה ושיעור שנתנו חכמים היפה א' ממ' ובבינונית אחד מחמשים ועין רעה א' מששים ואסמכוה אקרא דיחזקאל דוששיתם את האפה כדאמרינן בירושלמי פ"ד דתרומות ותנן תרם ועלה בידו מששים ואחד תרומה ויחזור ויתרום וכולי ומה שנהגו העולם עכשיו להפריש תרומה גדולה כל שהוא כשמואל דאמר חטה אחד פוטרת את הכרי זהו לפי שהיא תרומה טמאה והולכת לאיבוד ואין אנו נותנים אותה לכהן מוקמינן לה אדאורייתא ואפילו גבי חלה דחזיא לכהן להסיקה תחת תבשילו אין אנו מפרישין אלא כל שהוא מזה הטעם דכהנים אסחוי מסחי דעתייהו מינה דלא חשיבא עלייהו להסיקה תחת תבשילם וכן בתרומת יין אע"ג דחזיא לכהן לזילוף אין זילוף עכשיו נהוג אצלנו ולא קפדי כהני בהכי אבל בתרומת שמן נראה בעיני שאין טעם לפטור עצמינו משיעור תרומה כדי לקיים מצות נתינה לכהן דודאי חזיא ליה להדלקת הנר וחשובה עליה דסתם שמן להדלקה קאי וקפיד עלה ואח"כ מפריש מעשר ראשון ונותנו ללוי או לכהן השתא דקנסינהו עזרא כדאמרינן בפרק אלו נערות ומצוה מן המובחר ליתנו ללוי או לכהן חבר דכתיב למען יחזקו בתורת ה' והלוי יפריש ממנו מעשר מן המעשר ונותנו לכהן וטובת הנאה של הלוי הוא דכתיב כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וכו' ונתן לכהן מעשר מן המעשר וכעובד' דר"ג וזקנים דמייתי בפרק קמא דמציעא דאמר רבן גמליאל עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו אמר ר' יהושע עישור שאני עתיד למוד נתון לאלעזר בן עזריה ומקומו מושכר לו ואם שנת מעשר שני הוא מחללו על שוה פרוטה ואוכלו ואם שנת מעשר עני הוא חייב לקיים מצות נתינה לעני ואם רוצה להפטר ממנו בתורת הפקר צריך להפקיר כל נכסיו הפקר גמור בפני שלשה וצריך להזהר שלא יהא לו מלוה או פקדון ביד אחרים. ואם פירות אלו הם שגדל בקרקע הגוי ונגמרו מלאכתן ע"י ישראל כבר מפורש דינם בפ"ק דבכורות והביאו הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות תרומות שמפריש תרומה גדולה ונותנה לכהן ותרומת מעש' ומוכרה לכהן ומעשר ראשון שהוא שלו דא"ל אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה וה"ה במעש' עני שהוא פטור מזה הטעם. ויש לי בזה מקום עיון בהא דפרכינן בבכורות ממתניתין דהמפקיד אצל הנכרי ואצל הכותי וכו' טעמא דמספקא לן אי חלפינהו הא ודאי חלפינהו דכ"ע בעי מתבינהו לכהן והא אמרינן הלוקח טבלים ממורחים וכו' ומשני דילמא כאן בתרומה גדולה כאן בתרומת מעשר ומייתי מנין ללוקח טבלים ממורחים מן הגוי שהוא פטור מתרומת מעשר שנאמר ואל הלוים תדבר וכו' כי תקחו מאת בני ישראל טבלים שאתה לוקח מישראל אתה מפריש מהם תרומת מעשר ונותנה לכהן טבלים שאתה לוקח מן הגוי אי אתה מפריש מהם תרומת מעשר ונותנה לכהן אלמא משמ' דלא אמרי' הכי אלא בתרומת מעשר הא בתר"ג נותנה לכהן ואמאי נימא אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה ויקח תרומה גדולה לעצמו וימכרנה לכהנים בדמי תרומה ועוד אי מקרא הא לא ממעט אלא תרומת מעשר דהכי משמע כי תקחו מאת בני ישראל והרמותם וכו' והכי תניא טבלים שאתה לוקח מישראל אתה מפריש מהם תרומת מעשר אם כן מעשר ראשון מנ"ל דמפטר והיכי קאמר מעשרן והן שלו וע"כ לומר מסברא דאתינ' מכח גברא וכולי אם כן למה לן קרא לפטור מתרומת מעשר. וסבור הייתי לומר דלא אצטריך דרשא דכי תקחו לאפטורי מתרומת מעשר דמסברא דאתינא וכו' מפטר וע"כ לא אתא אלא לחייבו בתרומה גדולה דמדאצטריך קרא לפטור בתרומת מעשר אלמא בתרומה גדולה חייב ולא מפטר מתוך אותה סברא דאתינא מכח גברא וכו' אלא שאין לשון הגמ' מוכיח כן וגם דברי הרמב"ם ז"ל קש' להולמן לפי זה שכתב תחילה מפני שהוא אומר לכהן בתרומת מעשר אני באתי מכח איש וכו' ואח"כ כתב מפני מה לא יתן תרומת מעשר לכהן לפי שנא' כי תקחו מאת בני ישראל וכו'. ועוד קשיא לי דבפ' יש בכור לנחלה אתמר כהן שמת והניח בן חלל ומת האב בתוך שלשים יום הוה ס"ל לרבה בר רב הונא דאין הבן חייב לפדות את עצמו דאמר ליה לכהן אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה ומסיק משמיה דרשב"ל כהן שמת והניח בן חלל בתוך שלשים יום הבן חייב לפדות את עצמו מפני שלא זכה אביו מפדיונו לאחר ל' יום פטור מפני שזכה האב בפדיונו אלמא לא חיישינן לטעמא דאתינ' מכח גברא דלא מצית וכו' ותו בסוף האיש מקדש אהא דאמר עולא טובת הנאה אינה ממון מותבינן ליה ממתניתין דתנן המקדש בתרומות ובמעשרות וכו' הרי זה מקודש אפילו הוא ישראל ומפרש מתניתין בישראל שנפלו טבלי' מבית אבי אמו כהן וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ובתר הכי בעי לאוקומה בפלוגת' דתנאי אי כמי שהורמו דמיין או לא והשת' אפילו תימא כמי שלא הורמו לפטר מטעם דאתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה דהא גבי לקוח מן הגוי דלא שייך למימר כמי שהורמו דמיין דגוי ליתיה בתורת הרמה ומ"מ מפטר מהך טעמא ועוד בפרק ראשית הגז אייתינן ממתני' דתנן הלוקח גז צאנו של נכרי פטור הא צאנו לגזוז חייב ולפטר מטעמ' דאתינ' מכח וכו' וכי תימא שאני הכא שהצאן עכשיו הם בני חיובא שהם עתה של ישראל אף כאן כיון דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר נמצא שקרקע של ישראל הוא. לכך נראה דלא מהני לן הך טעמא אלא הכא גבי מעשר ובלקוח מן הגוי דמן התורה כל לוקח פטור מן המעשרות דדרשי' בפרק השוכר את הפועלים תבואת זרעך ולא לוקח ואפילו בלוקח מישראל כדכת' התוס' שם ורבנן הוא דחייבו ללוקח לפי שנמצאו המעשרות מופקעים כדאמרינן מפני מה חרבו חנויות של בית הונו שלשה שנים קודם ירושלים מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה שהיו אומרים ואכלת ולא מוכר תבואת זרעך ולא לוקח נמצאו העני' והלוים קרחי' בין מוכרים וקוני' לכך חייבום במעשרות מדבריהם הילכך בלוקח מן הגוי אין טעם לחייב את הלוקח הואיל והוא פטור מדין תורה וגם לא הפסיד את הלוים כלום דאמר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה דגוי לאו בר חיובא הוא ולפי זה בתרומ' ותרומת מעשר יש בדין לחייבם מן התור' שלא פטרה תורה לוקח אלא ממעשרות אבל לא מתרומה ותרומת מעשר דקרא במעשרות איירי דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך אלא שבתרומ' מעשר אשכחן טעמא לפוטרו דכתיב ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל וההיא דרשא אתיא לפטו' את הלוי כשלקח מעשר מיד הגוי שהפרי' ונתן לו דהו"א הרי הוא כטבל אצלו דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר ולקחן קודם מירוח כדכתב התוספות ואע"פ כן פטרה תורה את הלוי שלא יתן ממנו תרומת מעשר לכהן דכתיב כי תקחו מאת בני ישראל והשתא ודאי מסברא גם ישראל הלוקח טבלים מן הגוי גם הוא פוטרה מתרומת מעשר דלא גרע מלוי עצמו שלקח המעשר מן העכו"ם ואף ישראל זה שזוכה במעשר הלוי מטעמא דאתינא מכח גברא וכולי כמו שפטרתו תורה ללוקח מסתברא שכל זכותו של לוי יש לו אבל בתרומה גדול' אין טעם לפטרו כלל כיון דמדאורייתא אף לוקח חייב ומשום דלוקח מן הגוי לא הופקע דינו הנראה לעניות דעתי כתבתי נאם הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.