שָׂד֞וֹת בַּכֶּ֣סֶף יִקְנ֗וּ וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר ׀ וְחָתוֹם֮ וְהָעֵ֣ד עֵדִים֒ בְּאֶ֨רֶץ בִּנְיָמִ֜ן וּבִסְבִיבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם וּבְעָרֵ֤י יְהוּדָה֙ וּבְעָרֵ֣י הָהָ֔ר וּבְעָרֵ֥י הַשְּׁפֵלָ֖ה וּבְעָרֵ֣י הַנֶּ֑גֶב כִּֽי־אָשִׁ֥יב אֶת־שְׁבוּתָ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃ (פ)
בנין עולם
[הג"ה אכן אם הי' מבואר בכתב בלשון הזה שהוא מקבל ע"ע בשבועה ובח"ח בזה יש לעיין לפמ"ש בנוב"י חלק ח"מ סי' ל) באריכות דאפי' אם נאמר דשבועה בכתב לאו מידי הוא מ"מ חרם בכתב מועיל משום דבחרם לא בעי קבלה בפה וחל עליו ע"י אחרים בע"כ ע"ש וגם בדין שבועה בכתב כ' שם דתליא במחלוקת רש"י ור"ת בדין עדות בכתב ולפ"ז באם הי' אחד כותב בכתב ידו שנשבע שלא לאכול מצה אז אסור לו לאכול מצה בליל פסח דחל ע"י כולל כמו אם הי' נשבע בפ"מ אבל הדברים תמוהים בעיני דכיון דהכתוב מתיר לבטא בשפתיים דווקא היאך שייך לומר דע"י הכתיבה חל עליו השבועה ולענ"ד כתיבה לא עדיף מגמר בלבו רק דהכתיבה הוא מגלה מחשבתו ובעדות ה"ט דהא אמרו חכמים לא אברו סהדי אלא לשקרי ואם הבע"ד מודה א"צ לעדותם ולכן שפיר מהני עדות בכתב לשיטת ר"ת דהא מכתבם ידעינן המעשה ואע"ג דבאלם מודה ר"ת דאינו מועיל היינו משום דלאו בר עדות הוא והוי כמו קרוב או פסול דאין מועיל אפי' אם המעיד הוא איש נאמן וכשר דהא אפי' משה ואהרן פסלם הכתוב להעיד יחד מגזירת הכ' ע"פ שנים עדים וגו' ר"ל שיהיו ראוים להגיד בפה ומהא דמצינו בירמי' וכתוב בספר וחתום ילפינן דבעדות לא בעינן הגדה ממש בפה רק שיהיה ראוי להעיד בפה משא"כ בשבועה דאפי' אם אמת שגמר בלבו לא מתני היאך יועיל לחול שבועתו בכתב וראי' לע"ד מהא דאי' במס' מגילה (יז א) היה כותבה כו' ושם (יח ב) מסיק דמיירי דמנחה מגילה קמי' וקרי מינה פסוקא פסוקא וכתב לה הרי דבכתיבה לחוד אינו יוצא ידי קריאתה והיינו משום דכתיב אמר עם הספר ודרשו רז"ל שם (טז ב) יאמר בפה מ"ש בספר הרי מוכח דכתיבה לאו כדיבור דמי הגע עצמך במצות ק"ש שהיא פעמים בכל יום הכי נאמר דאם כותב פרשת ציצית על הנייר יוצא בזה י"ח וזה לא שמענו מעולם שוב אחרי כותבי זאת מצאתי בתשו' שב יעקב (חיו"ד סי' מט) שכ' ג"כ הך ראי' ממס' מגילה דכתיבה לאו כד"ד ע"ש:]