שו"ת על ירמיהו לד:יד

ולפי זה ראית ר"ת ז"ל נכונה דבבית שני הי' היובל נוהג דכיון שאין עבד עברי נוהג אלא בזמן היובל ואין שפחה חרופה אלא מעבד עברי וכו' מאין היו שפחה חרופה בימי עזרא. והרמב"ן ז"ל תירץ וזה לשונו. ויש לומר שאם קונה עבד בזמן הבית ונרצע וחרב הבית קודם שיצא ובטל היובל שהוא עובד לעולם ודינו כעבד עברי להתירו בשפחה עכ"ל. והר"ן ז"ל פרק השולח בגיטין (דף תקע"ב ע"ב) בפיסקא דפרוזבול תפס תירוץ זה לעיקר עיין שם. ולפי ענ"ד אי אפשר לומר כן שהרי הש"ס סוף עירוכין ריש דף ל"ג) פריך ולא מנו שמיטין ויובלות בבית ראשון אחר שגלו שבט ראובן ושבט גד והכתיב בירמיה שהוכיחם בימי צדקי' מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי גו'. והוינן בה מקץ שבע שנים והכתיב ועבדך שש שנים ואמר רב נחמן בר יצחק שש לנמכר ושבע לנרצע וכתיב וישמעו וישלחו. ומסקנא אמר ר' יוחנן ירמיה החזירן לעשרת השבטים שגלו בימי חזקי' ויאשיהו מלך עליהם ומנו אחר זה שמיטין ויובלות דהיינו שחזרו למנות כיון שהיו כל יושבי' עליה ומיום שהתחילו למנות בימי יאשי' עד חורבן בית ראשון לא הי' אלא שלשים ושש שנים והיובל הי' ארבע עשרה שנה אחר החורבן כדכתיב ביחזקאל וכדאמרינן פרק ב' דערכין (דף י"ב ע"ב) ומשנת י"ח ליאשי' חזרו והתחילו למנות שמיטין ויובל ולא הגיעו ליובל שהרי מהתחלת המנין הנ"ל עד חורבן הבית לא היה אלא ל"ו שנה וכנ"ל. ואם כן הדרי קושיא לדוכתא מאי וישמעו וישלחו. אף דאפשר לתרץ דוישמעו וישלחו לא קאי אנרצע שיוצא ביובל אלא אנמכר קאי שיוצא בשש. מכל מקום הש"ס אינו רוצה לפרש הקרא אנמכר וגם המקשן לא הקשה אלא מכח נרצע מדהביא הא דהוינן בה כו' ולא הקשה מפשטא דקרא דכתיב וישמעו וישלחו שמע מיניה שבלא נרצע לא הוי קשה ליה והרי מכח קושיא זו הוכרח הש"ס לומר שירמיה החזירן לעשרת השבטים משום דסבר דוישמעו וישלחו אנרצע קאי. והנה לפי האמת מאי דאמרינן הכא דמשגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה פסקו היובלות זה היה בשנת י"ב לאחז כמו שפירש רש"י ז"ל בנביאים (מלכים סי') י"ז שבשנת י"ב לאחז היה גלות של אותן השבטים שבעבר הירדן וזה היה תשע שנים קודם גלות כלל עשרת השבטים שהוא גלות הושע בן אלה שהיה בשנה ששית למלכות חזקיה. ובזה יש לתמוה על רש"י ז"ל במה שכתב ערכין (דף י"ב ע"ב) דמשפסקו היובלות עד שהחזירן ירמיה היו יותר מתשעים שנה והלא הם יותר ממאה שנים ד' שנים של אחז שמלך ט"ז שנה וגלות שבטים הנ"ל היה בי"ב למלכותו נשארו ד' שנים ממלכותו לשני גלותם כ"ט שנים לחזקיה הרי נ"ה שנים למנשה הרי פ"ח. שתי שנים לאמון הרי צ'. י"ז שנה של יאשיה. הרי ק"ז שנה. ובשנת י"ח ליאשיה היה שנת יובל כמו שפירש רש"י בשם סדר עולם ערכין (דף י"ב ע"ב) ואז החזירן ירמיה לעשרת השבטים ויאשיה מלך עליהם עיין שם. אך על רש"י אין תמה כל כך לפי שרש"י כתב שם לפי גרסת הספרים אותו ג' שנים דאגלינהו סנחרב כו' ופירושו אותן ג' שצר סנחרב על שומרון לא קחשיב ומה שצר על שומרון היה בגלות הושע עם כלל עשרת השבטים וזה היה בששית של חזקיה ומאותן שנה עד י"ח ליאשיה הויין צ"ד שנה בלא ששית של חזקיה ובלא י"ח של יאשיה. אבל לפי האמת הוכיח רש"י ז"ל שאותה גירסא משובשת וצריך לגרוס כל הנך שני דאגלינהו סנחרב עד דאתי ירמיה לא חשיב להו לפי שלא מנו משגלו שבט ראובן וגד עד שהחזירן ירמיה וכמו שפירש רש"י שם במסקנא. מעתה יש לתמוה על תוס' ז"ל שכתבו ערכין (דף י"ב ע"ב) ד"ה הנך שני כו' שהרי מששה לחזקיה עד י"ט ליאשיה שהחזירן ירמיה הוא קרוב למאה שנה עכ"ל. והחשבון שלהם אמיתי אך למה התחילו מששה לחזקיה שהיו באותו פעם גלות הושע הלא אנן בפסיקי' מנין יובל עסוקים ומזמן גלות שבט ראובן וגד שהיו עשר שנים מוקדם לגלות הושע פסקו היובלות. והנ"מ מזה שאם אנו אומרים שמגלות הושע בטלו היובלות נמצא לרבנן בשנת ארבע למלכות חזקיה היה יובל צא וחשוב למפרע י"ח של יאשיה שתי שנים של אמון הרי עשרים נ"ה של מנשה הרי ע"ה הוסיף עליהן כ"ה של חזקיה ושנה הקדומה לה דהיינו שנת ארבע לחזקיה היה יובל ולר' יהודא דסבירי ליה שנת חמשים עולה לכאן ולכאן היה שנה ששית לחזקיה שהיא שנת גלות הושע היה יובל. אבל לפי האמת לפי מה שאמרו בש"ס סוף ערכין (סוף דף ל"ב) דמשגלו שבט ראובן וגד כו' בטלו היובלות (אך לפי פירש רש"י במלכים ה' ששלשה גליות היו והראשון היה על שבט זבולון דן וכל ארץ נפתלי וזה היה תשע שנים קודם גלות שבט ראובן וגד ומאותו פעם לא היו כל יושבי' עליה יש לתמוה אמאי אמרו חכמינו ז"ל משגלו שבט ראובן כו' וצ"ע. אך אין נפקותא כל כך שבין אלו השתי גליות לא היה יובל אבל בין גלות שבט ראובן כו' לגלות יאשיה היה יובל וכנ"ל) נמצא שלא מנו יובל בימי חזקי' וכן הוא האמת לפי דברי חכמינו ז"ל שאמרו משגלו שבט ראובן כו' בטלו יובלות לא היה יובל שהיה ראוי להיות בימי חזקיה וכנ"ל: