שו"ת על ירמיהו לו:ל

וכן נפסקה ההלכה בתלמוד וכן צייר לנו ר' יוסף הלוי גאון ז"ל ועל הצורה הזו וידב"ר ה' א"ל מש"ה לאמ"ר תכתוב בלחות הנערים פסוק אחר פסוק עד שיהא מלא הלוח לא תהיה שטה ארוכה מד' תיבו' או יתר כמו שיכתבו בספרים לפי כי מי שיכתוב דברי האל וימחקם הוא עובר על דברי האל ית' לא תעשון כן לה' אלהיכם לפי מה שציוה האל למחות רושם העבודות זרות באמרו ואבדתם את שמם הזהיר שלא למחות רושם דברי האל הלא תראה מה אירע ליהויקים מלך יהודה לפי ששרף דברי האל אשר כתב ירמיה ע"ה כמו שנתבאר בס' ירמיה אשר הי' ענשו נבלתו מושלכת וכל אותו ענין הנז' בפ' חלק (סנהדרין ק"ד ע"א) מזקנו של ר' פרידא זה עונש מי שישרוף דברי האל ע"כ ראוי להמנע מזה וחלילה לאל מעשות זאת למחוק דברי קדוש' וטהר' אלא מה שהותר' מחיקתו מן התור' כמו שצו' בסוטה וכת' את האלו' האל' הכהן בס' ומחה אל מי המרים והית' הכתיב' על זאת הצור' שמור א"ם ל"א שכ"ב אי"ש אות"ך וא"ם ל"א שטי"ת עד תום שאר הפסוקים. וכ' המחבר ז"ל הנז' אחר זה. מה שרשמתי ומה שהועלתיך בו הוא רמז נפלא שאין לו ביאור בתלמוד מועד אמנם בתלמוד גטין (ס' ע"א) בסדר נשים ביארו זה הביאותיו לך בכאן בענין כתיב' הלוחות בח"שמ ללמד לנערים שהיא מותרת אך לא תכתבם אלא על התואר הזה לא בחול ולא במועד ע"כ. וכתבת שלפי דברי הספר זה מותר לכתוב את ס' ולמוחקו ובלבד באותם תנאים אשר הצריך לעשו'. האחד בשרטוט והשני שינקד על כל תיבה ותיבה נקודה אחת או שתים והשלשה שלא יכתוב בשטה אחת אלא שלשה תיבו' ובסוף כל שלשה תיבות ינקוד נקודה אחד וכתבת שלא ידעת טעם לאותם נקודות.