וְקָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃
מדרשי פילון
אבל יש בחז"ל הסוברים, שהכיטוי "כאלהים" כאן הוא חול. על במדבר ז, יג: "שבעים שקל בשקל הקדש", אמרו: "ד"א כנגד שבעים שמות הקדושים מן ספר בראשית עד פרשתו של נחש, וא"ת יש בו אחד יותר והייתם כאלהים, אינו קודש" (במ"ר יד, יב). וכן במסכת סופרים (הוצאת היגער ד, ה): "הראשון קדש והשני חול". אמנם כן בת"א ות"י אליבא דשיטה זו כפירוש: "ותהון כרברבין חכמין"190 ראה מורה נבוכים א, ב; שמות קדש וחול להרמב"ם, דביר, א, תרפ"ג, עמ' 196., "ותהוון כמלאכין רברבין דחכמין למנדע". ובכולם השיטה, שהביטוי "כאלהים" בסוף הפסוק הוא לשון חול. ובעקבות שיטה זו הלך תרגום השבעים ומדרשו של פילון. יתר על כן, בדברי רבי ירמיה בן אלעזר (ב"ר יט, א), שהנחש "אפיקורס היה", יש מעין מדרש פילון, שהנחש, החכם להרע, היה הראשון להעלות בלב האנושות טינת ריבוי האלהות191 ובמדרש הגדול: "אלהים שם השם, אלהים שם המלאכים, אלהים לשון רברבין, אלהים לשון דיינים, וכל אחד ואחד ילמד מענינו"..