בראשית א:ג ספרות בית שני: מדרשי פילון

שֶבח גדול (הוא) לצדיק. ראשית, מפני שמילא לא רק חֵלק, אלא את "כל" הפקודות במחשבה אמיצה ובשֵׂכל אוהב־אֵל. שנית, שלא רָצָה כל כך לפקוד עליו כי אם לצוותו⁸⁶ הדרשה מתבססת על שני פעלים אפשריים, לפועל "צוה" בעברית. ἔντολειν ובארמנית , וצירופים שונים עם τάξις ובארמנית . הראשון תורגם כאן ל"צוות", או "מצוה", ואילו השני, בעל גוון מחמיר יותר, תורגם כאן ל"פקוד" או "פקודה". מ.. כי אדונים פוקדים על עבדיהם, אבל אוהבים מצווים את ידידיהם, ובמיוחד הזקנים את הצעירים. אכן, מתנה נפלאה היא להימצא בדרגת העבדים ומעמד משרתי ה', אך שפע גמול הוא להיות גם אהוב על הבלתי־נוצר, יתברך (שמו). יתר על כן, (הכתוב) כולל כאן את שני השמות האלהיים, הוא מדבֵּר על הכוחות העליונים: ההורס והחונן⁸⁷ המשחית והגומל חסד.. מכיון שזו עת משפט, אומר (הכתוב) כי ההורס בא לראשונה⁸⁸ פי' "ה'" ואחר כך "אלקים".. אבל מכיון שהוא מלך מיטיב ודורש טוב, הוא מותיר שאריוֹת -את יסודי הזֶרע- ועל ידם שוב יימלאו המקומות הפנויים⁸⁹ ראה לעיל לפסוק ז, ב-ג שו"ת בראשית ב, יב ובפסוק הקודם.. לפיכך, בראשית הבריאה (הביטוי) "ויהי" אינו כוח הורס אלא (הכוח) החונן⁹⁰ נראה כוונתו, שבפרשת הבריאה נזכר הכינוי "אלקים" לפני "ויהי" (ויאמר אלקים יהי... ויהי), ו"אלקים" הוא כוח החונן והגומל חסד. אולם אפשר שהכוונה ל"ויהי" סתם, כפי שמובא בשם ר' יוחנן: "ובכל מקום [שכתב] ויהי, אין שמחה כיוצא בה, יהי אור ויהי אור (בראשית א, ג), יש שמחה גדולה מזו" (פסיקתא רבתי, ה, עמ' יט ב). וראה בתורה שלמה בראשית א אות תיב, הדן בשאלה שבחז"ל, שהרי אמרו: כל מקום שנאמר ויהי הוא לשון צרה (כמובא בפס"ר שם, ובעוד מקורות), והציע מדעתו, שבכל מקום שנאמר "ויהי" אצל השם, הוא לשון שמחה, עיי"ש.. ובכן, בבריאת העולם הוא שינה את כינויי השמות, כי בהיותו קרוי "אלהים" הוא חונן, ובשם זה השתמש בקביעות כשיָצַר את כולם, אבל לאחר השלָמַת הכל הוא נקרא "ה'" לגבי בריאת העולם, וזה שמו המלכותי והמשחית. לכן, במקום של התהוות־יצירה, בא "אלהים" בראש לפי סדרו; ובמקום בו מוטל עונש, קודם "ה'" ל"אלהים"⁹¹ ראה להלן לפסוק ח, כ שו"ת בראשית ב, נא; ט, כו שו"ת בראשית ב, עה; יז, א שו"ת בראשית ג, לט. גם האברבנאל (בראשית א, השאלה העשירית), עמד על השאלה, שבמעשה בראשית נזכר רק השם "אלקים": "השאלה העשירית, למה זה בכל מעשה בראשית נזכר תמיד שם אלהים, ולא נזכר שם ההויה בן ד' אותיות ידו"ר וכו', ולמה אם כן לא נזכר אותו שם ההויה בכל מעשה בראשית, ר"ל בספור ששת הימים ובפרשת ויכלו, כי אם שם של אלהים. אבל מפרשת אלה תולדות השמים והלאה, באו השמות מחוברים, ה' אלהים". והוא מונה את המקומות בהם מופיעים השמות הללו לכאן ולכאן. ובתשובתו (עמ' לד): "הנה אומר כאן בתשובה בכלל, כי הנה ממה שבארתי בשתוף שם אלהים, הנה שם ידו"ד הוא מורה על מהותו ועצמותו יתברך, ושם אלהים מורה על השפעתו המציאות והטוב בזולתו"..^*שו"ת בראשית ב, טז
___________