וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת׃
מדרשי פילון
בשאלתו מציין פילון, שחווה נגעה בראשונה בעץ ואחר כך אכלה מפריו, אבל עניין נגיעתה בעץ לא נמצא בכתוב כלל, ומאין מצא פילון לומר זאת? ויסוד הדברים גם במדרשי חז"ל, שדרשו שהאשה נגעה תחילה בעץ: "תני ר' חייא, שלא תעשה את הגדר יותר מן העיקר, שלא יפול ויקצץ את הנטיעות, כך אמר הקב"ה: כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב, יז), והיא לא אמרה כן, אלא אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו, כיון שראה אותה שֶבָּדַת, נטלה ודחפה עליו, אמר לה הא מיתת, כמה דלא דמיכת במקרביה כן לא במיכליה" (ב"ר יט, ג). "הלך הנחש ואמר לאשה, הריני נגעתי באילן ולא מַתִּי, אף את געי בו ולא תמותי. הלכה האשה ונגעה באילן, וראתה מלאך המות שבא כנגדה, אמרה, אולי עכשיו אני מתה והקב"ה עושה לו אשה אחרת ונותנה לאדם, אלא הריני גורמת שיאכל עמי, אם נמות שנינו נמות ואם נחיה שנינו נחיה" (פדר"א, פרק יג). וראה גם לעיל לפסוק ג, ג שו"ת בראשית א, לה.
קדמוניות היהודים
ישמעאל ובניו הערביאים
ואברהם נסע משם ארצה הנגב ויגר בגרר בארץ פלשתים, ויאמר על שרה אשתו כי אחותו היא כאשר עשה כן ברדתו מצרימה, כי ירא מפני אבימלך מלך גרר פן יהרגהו על דבר אשתו. ואבימלך חָמַד את יְפִי שרה בלבבו וישלח וַיִקָחֶהָ אליו. אך ה׳ מְנָעוֹ מִקְרוֹב אליה, כי הוכיחו במכאוב אנוש מאד וכל הרופאים אמרו לו נואש. ואז בא אליו אלהים בחלום הלילה ויאמר לו הנך מֵת על האשה אשר לקחת, כי היא בעֻלת בעל. ויהי בבקר וישלח אבימלך ויקרא לאוהביו ומיודעיו ויספר להם את חלומו, והם יעצוהו גם האיצו בו למהר ולהיטיב את רעתו, ועל פיהם קרא לאברהם וידבר על לבו לבל ידאג עוד לאשתו, כי אלהים מגן בעדה ולא אנה אליה כל רע. אחרי כן הצטדק לפני אברהם ויאמר עד ה׳ גם שרה יודעת זאת כי לו ידעתי מראש כי היא בעלת בעל, אז לא עלה על לבי לשאת עיני אליה, אך בהאמיני כי אחותך היא, עשיתי זאת בתם לבבי ובנקיון כפי, ועתה הנה אשתך קח ולך. גם חִלה את פניו לסלוח לו ולהתפלל בעדו אל ה׳, ואם יאבה לשבת בארצו, טוב הארץ יאכֵל, ואם יאבה לנסוע לארץ אחרת, ישלח אתו אנשים לשלחו בדרך, גם ימלא כל המחסורים אשר יחסרו לו, גם אברהם הצטדק לפני אבימלך על אשר אמר על שרה אשתו אחותו היא, כי ירא פן יהרג על דבר אשתו, וגם אמנה אחותו היא בת אחיו*)בתורה כתוב אחותי בת אבי היא (בראשית כ, י״ב) כי בני בנים הרי הם כבנים, והיא היתה בת הרן בן תרח. וכן קרא אברהם ללוט אח: כי אנשים אחים אנחנו (בראשית י״ג ח׳), ולפי דעת יוזיפוס תקרא גם בת האח בשם אחות—.. ועל אדות מחלת המלך הצטדק כי הוא לא הביאה עליו רק ה׳*)ובתורה כתוב כי התפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך וגו׳ (בראשית ב׳ י״ז-י״ח).. ואם יש את לבב המלך להיטיב עמו, ישב בארצו במקום אשר יבחר, ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחות, ויתן לאברהם, וישב לו את שרה אשתו, ויאמר לו הנה ארצי לפניך, בטוב בעיניך שב. גם כרתו ברית יחדו לשבת שבת רֵעִים וידידים נאמנים. הברית ההיא כרתו על הבאר הנקראת באר שבע, כי שם נשבעו שניהם ברית אהבה ורעות, והבאר ההיא תקרא בשם באר שבע עד היום הזה*)ע׳ בבאור טעם השם באר שבע (שם כ״א, ל״א)..
ואברהם נסע משם ארצה הנגב ויגר בגרר בארץ פלשתים, ויאמר על שרה אשתו כי אחותו היא כאשר עשה כן ברדתו מצרימה, כי ירא מפני אבימלך מלך גרר פן יהרגהו על דבר אשתו. ואבימלך חָמַד את יְפִי שרה בלבבו וישלח וַיִקָחֶהָ אליו. אך ה׳ מְנָעוֹ מִקְרוֹב אליה, כי הוכיחו במכאוב אנוש מאד וכל הרופאים אמרו לו נואש. ואז בא אליו אלהים בחלום הלילה ויאמר לו הנך מֵת על האשה אשר לקחת, כי היא בעֻלת בעל. ויהי בבקר וישלח אבימלך ויקרא לאוהביו ומיודעיו ויספר להם את חלומו, והם יעצוהו גם האיצו בו למהר ולהיטיב את רעתו, ועל פיהם קרא לאברהם וידבר על לבו לבל ידאג עוד לאשתו, כי אלהים מגן בעדה ולא אנה אליה כל רע. אחרי כן הצטדק לפני אברהם ויאמר עד ה׳ גם שרה יודעת זאת כי לו ידעתי מראש כי היא בעלת בעל, אז לא עלה על לבי לשאת עיני אליה, אך בהאמיני כי אחותך היא, עשיתי זאת בתם לבבי ובנקיון כפי, ועתה הנה אשתך קח ולך. גם חִלה את פניו לסלוח לו ולהתפלל בעדו אל ה׳, ואם יאבה לשבת בארצו, טוב הארץ יאכֵל, ואם יאבה לנסוע לארץ אחרת, ישלח אתו אנשים לשלחו בדרך, גם ימלא כל המחסורים אשר יחסרו לו, גם אברהם הצטדק לפני אבימלך על אשר אמר על שרה אשתו אחותו היא, כי ירא פן יהרג על דבר אשתו, וגם אמנה אחותו היא בת אחיו*)בתורה כתוב אחותי בת אבי היא (בראשית כ, י״ב) כי בני בנים הרי הם כבנים, והיא היתה בת הרן בן תרח. וכן קרא אברהם ללוט אח: כי אנשים אחים אנחנו (בראשית י״ג ח׳), ולפי דעת יוזיפוס תקרא גם בת האח בשם אחות—.. ועל אדות מחלת המלך הצטדק כי הוא לא הביאה עליו רק ה׳*)ובתורה כתוב כי התפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך וגו׳ (בראשית ב׳ י״ז-י״ח).. ואם יש את לבב המלך להיטיב עמו, ישב בארצו במקום אשר יבחר, ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחות, ויתן לאברהם, וישב לו את שרה אשתו, ויאמר לו הנה ארצי לפניך, בטוב בעיניך שב. גם כרתו ברית יחדו לשבת שבת רֵעִים וידידים נאמנים. הברית ההיא כרתו על הבאר הנקראת באר שבע, כי שם נשבעו שניהם ברית אהבה ורעות, והבאר ההיא תקרא בשם באר שבע עד היום הזה*)ע׳ בבאור טעם השם באר שבע (שם כ״א, ל״א)..
מדרשי פילון
מהו: "תמותו במוות"103 θανάτῳ ἀποθανεῖσθε = "תמותו על־ידי המוות", כתרגום ללשון הפסוק: מות תמותו, שהוא מיסוד השבעים, המתרגמים כדומה לזה בהרבה מקומות את הלשון הכפול "מות תמות" או "מות יומת" (ראה שמות יט, יב; כא, יב; שם, טו; כב, יח; במדבר טו, לה ושמואל־א יד, מד). פילון, שהאמין, כחז"ל, שאין מלה יתירה בתורה, בא לדרוש כאן את כפל הלשון הנראה כמיותר בהשקפה ראשונה.?