וַיֹּאמֶר֮ הָֽאָדָם֒ זֹ֣את הַפַּ֗עַם עֶ֚צֶם מֵֽעֲצָמַ֔י וּבָשָׂ֖ר מִבְּשָׂרִ֑י לְזֹאת֙ יִקָּרֵ֣א אִשָּׁ֔ה כִּ֥י מֵאִ֖ישׁ לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת׃
מדרשי פילון
ברם, דרשות חז"ל מכוונות אך ורק לשם חוה, ויסוד דרשתם הוא כנראה בסדר הכתובים, מפני שקריאת השם חוה נמצא אחר עניין הנחש. לעומת זה, דורש פילון את כל עניין קריאת שמה, היינו, גם פסוק כ וגם את הפסוק: "ויאמר238 ואולי מפסוק זה לשונו בשאֵלה: "ומכריז: אַת אֵם כל חיים". האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מכשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת" (בראשית ב, כג). ומכאן פירושיו הוא, המיוסדים על שני הפסוקים גם יחד. ועי' ברש"י כאן "חזר הכתוב לענינו הראשון ויקרא אדם שמות" וכו' (רש"י בראשית ג, כ ובב"ר יח, ו).
מדרשי פילון
מדוע, כשראה את האשה הנוצרת, הוסיף אדם ואמר: "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אשה כי מאישה151 כן בשבעים ἐκ τοῦ ἀνδρὸς αὐτῆς , וכן באנקלוס: "ארי מבעלה", וכן בספר היובלים. ובמסורה: "כי מאיש". לוקחה"?