בראשית ג:א ספרות בית שני: מדרשי פילון

לאגדה, שהנחש הפשיט עורו, יש עקבות ברורים ביב"ע לבראשית ג, כא: "ועבד יי אלהים לאדם ולאינתתיה לבושין דיקר מן משך חיויא דאשלח מיניה" וכו'. ובפרקי דרבי אליעזר, כ: "ר' אליעזר אומר, מן העור שהפשיט הנחש עשה הקב"ה כתנות כבוד לאדם ולעזרו"¹⁷⁸ עוד שם: "ואררו מכל החיה ומכל הבהמה, ופקד עליו שיהא מפשיט את עורו פעם אחת לשבע שנים בעצבון גדול" (שם, יד). "שהוא מפשיט ומצטער כיולדה" (אבות דרבי נתן מב, נו"ב).. רמזיו של פילון כאן מפיצים אור ומלמדים על המסורת המקוטעת שנשתמרה בתרגום הארץ־ישראלי, ומתוכם משתמע, שעל־ידי חילוף עורו התגרה הנחש באדם, בזה שהוא מחליף את חייו מתקופה לתקופה אע"פ שנפשו בהמית, ולעומת זאת האדם על־ידי חטאו המיר חיים נצחים במוות, וגם שעשיית הכתנות מעורו מסמלת כעין תשובה להתגָרוּת זו¹⁷⁹ ראה לדוגמא ברבינו בחיי: "והכתוב הזה ירמוז לזמן תחיית המתים, ויאמר כי באותו זמן עתיד הקב"ה שיעשה לשכל ולנפש (=האדם ואשתו) בריה חדשה, שיחזיר אליה כתנות עור, כלומר הגופות" (בראשית ג, א)..

"גם בחוקים המיוחדים שכתבה (התורה) שָׁם על בעלי החיים, מה מותר לאכול ומה אסור, הילל ביחוד את המכוּנֶה בשם "הלוחם בנחשים" - שרץ "אשר לו כרעים ממעל לרגליו", שבהן רגיל הוא "לנתר על הארץ" ולהתרומם למעלה, כמו מין הארבה. שכֵּן הלוחם בנחשים, נראה לי, אינו באופן סמלי אלא ההתאפקות העורכת תיגרה בלתי פוסקת ומלחמה ללא שלום עם אי־ההסתפקות והתאווה" (על בריאת העולם, קסג). "עתה דבר־ הקודש בספר ויקרא, מורָה שיאכלו "מן השרצים אשר על ארבע (ו)יש להם כרעים מעל לרגלים, כדי שיקפצו בהן, והם: הארבה, הסלעם, החרגול, והרביעי החגב"²⁵⁶ פילון הולך בעקבות השבעים, המתרגמים "חגב" שבמסורה כ"לוחם בנחשים". מ. (ויקרא יא, כא-כב). וכך אכן צריך להיות, שהרי אם התענוג, דמוי הנחש, אינו מזין ופוגע, אזי הטבע המנוגד לתענוג יהיה מזין ביותר ומושיע - וזוהי ההתאפקות. הִילָחֲמִי גם אַת, הוי התבונה, כנגד כל תשוקה, ובמיוחד בעונג, שהרי "הנחש הוא הנבון מכל החיות על פני האדמה, אותן עשה ה' אלהים" (בראשית ג, א)" (דרשות אלגוריות ב, קה-קו). "הוא מונֶה כטהורים את אֵלה מבין השרצים להם יש כרעים מעל לרגליהן, ומסוגלים לקפץ על האדמה. כגון סוגי הארבה וזה המכונֶה לוחם בנחשים²⁵⁶ פילון הולך בעקבות השבעים, המתרגמים "חגב" שבמסורה כ"לוחם בנחשים". מ., ושוב, באמצעות סמָלים הוא בוחן את הליכותיה ודרכיה של הנפש" (על החוקים המיוחדים ד, קיד).